בג"ץ 6535/02 מוקד סיוע לעובדים זרים נ. שר הפנים

השופט א' ריבלין:

בעתירתם המקורית, שהוגשה עוד ביום 28.7.02, ביקשו העותרים לבטל סעיפים אחדים בתיקון לחוק הכניסה לישראל, תשי"ב-1952 (להלן: החוק ), בטענה כי סעיפים אלה פוגעים בזכות לחירות אישית, בזכות לשוויון ובזכות לכבוד של אזרחים זרים, השוהים בישראל ללא היתר או החשודים בשהייה כאמור. במסגרת זו, טענו העותרים כי הנהלים לפיהם מעצרם של עובדים זרים יכול להימשך עד 14 ימים ללא ביקורת ובקביעת גורמים מינהליים בלבד פסולים, כי התיקון לחוק אינו פותר את בעיית העובדים הזרים שרישיונם פקע ללא ידיעתם והם חשופים בשל כך לגירוש, ואינו מגן כראוי על עובדים זרים בעלי רישיון שהייה תקף שמוחזקים תקופות ארוכות במשמורת. עוד לדבריהם, התנאים בתחנות המעצר המשטרתיות קשים מאוד, וממוני ביקורת הגבולות נמנעים מלשחרר שוהים בלתי חוקיים בערבות ומורים באופן אוטומטי על החזקתם במשמורת. העותרים טענו אף כי קיימת כפיפות ותלות אישית חמורה בין בית הדין למשמורת, האמון על בחינת מעצרם של העובדים הזרים, לבין משרד הפנים וכי פעולתו של בית הדין אינה מוסדרת כראוי בחוק. לדבריהם, ההבאה בפני בית הדין למשמורת כרוכה בהמתנה ארוכה, והעובדים הזרים אינם מודעים אף לזכויות המינימאליות שמוקנות להם.

מים רבים נשפכו מאז הגשתה של העתירה. בעקבות טענותיהם של העותרים והדיונים שהתקיימו בבית משפט זה, ערכה המדינה שינויים מערכתיים משמעותיים בסוגיות שהועלו בעתירה. בין היתר, בית הדין לביקורת משמורת של שוהים שלא כדין (להלן: בית הדין ) הועבר מאחריותו של משרד הפנים לאחריותו של משרד המשפטים; נפתחו מקומות משמורת מיוחדים, המאפשרים להחזיק חלק גדול מהעצורים בתנאים מיוחדים ולא בבתי כלא; קוצרה התקופה המקסימאלית עד להבאת מוחזק במשמורת בפני בית הדין; קוצר משמעותית משך הזמן הממוצע העובר עד ליציאתו של שוהה שלא כדין המוחזק במשמורת; ונקבע נוהל של מתן הודעה בכתב למוחזק בדבר זכויותיו בשפתו. מבחינה זאת תרמו העותרות תרומה חשובה לנושאים שבמחלוקת.

בעקבות כל אלה ובהתאם להחלטתו של בית משפט זה מיום 15.6.05, הגישו העותרים, ביום 17.7.05 עתירה מתוקנת למתן צו על-תנאי, בה העלו שוב את טענותיהם נגד התיקון לחוק, לפיהן גם השינויים שנערכו לא פתרו את הבעיות שמעורר התיקון לחוק. המדינה שבה וטענה כי דין העתירה להידחות.

לאחר שעיינו בטענות הצדדים, הגענו למסקנה כי במרבית טענותיהם של העותרים הדיון נתמצה והמדינה נקטה בצעדים משביעי רצון לשיפור הטיפול בשוהים שלא כדין. עם זאת, שאלה שדורשת בירור נוסף היא שאלת חוקתיותו של התיקון לחוק. שאלה זו לא עמדה במרכזה של העתירה הנוכחית, אין היא יכולה להידון בשולי הנושאים המרובים האחרים, והיא מצדיקה דיון ממוקד בעתירה נפרדת.

על-כן, משנתמצה הדיון בעתירה זו, דינה להימחק. עם זאת, בהתחשב בעובדה כי העתירה תרמה במידה זו או אחרת לשינויים שבאו במבנה המוסדות המשפטיים העוסקים בעניינם של השוהים הבלתי חוקיים ובכללים שבמסגרתם פועלים אותם מוסדות, יישא המשיב בהוצאות העותרים ובשכר-טרחת עורך-דינם בסכום של 10,000 ש"ח.