בג"ץ 6549/16 בג"ץ 6549/16

בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 6549/16

לפני:

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט ע' פוגלמן

כבוד השופטת ע' ברון

העותר:

ניסים חדד

נ

ג

ד

המשיבים:

1. שרת המשפטים

2.השר לביטחון פנים

3.היועץ המשפטי לממשלה

4.פרקליט המדינה

5. מפכ"ל המשטרה

6.ראש אגף חקירות ומודיעין

7.המפקחת על הבנקים

8.הסניגור הציבורי הארצי

9.נציב תלונות הציבור על השופטים

10. מבקר המדינה

11.הפרקליטה הממונה

12.בנק הפועלים בע"מ

עתירה למתן צו על תנאי ובקשה למתן צו ביניים

בשם העותר:

בעצמו

פסק-דין

השופטת ע' ברון:

1.העתירה שלפנינו היא נדבך נוסף בשרשרת הליכים משפטיים שבהם נוקט העותר, מר ניסים חדד (להלן: העותר ) מאז שנת 2006 – שאז פונה מדירתו בשל אי פירעון חוב מובטח במשכנתא לטובת בנק הפועלים (לפירוט ההליכים ראו: בג"ץ 7775/14 חדד נ' שרת המשפטים (13.1.2015)). בפסק דיננו מיום 1.3.2015 דחינו על הסף עתירה קודמת שהגיש העותר, שבגדרה עתר לביטול פסק דין ולניהול משפט חוזר באחד מן ההליכים הללו – ערעור שהגיש לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על פסק דינו של בית משפט השלום, שדחה את בקשתו לבטל את צו הפינוי (ע"א 1466/09).

2.בעתירה דנן מבקש העותר כי המשיבים, האמונים על אכיפת החוק במדינה, יקימו ועדת חקירה לבדיקת טענות מרמה חמורות שהוא טוען נגד בנק הפועלים בעיקר, ועניינן בהסכם המשכנתא שעליו חתם העותר. בתמצית, לגרסתו של העותר בשל מצוקה כלכלית שאליה נקלע הוא פנה לבנק לקבלת משכנתא – אך בקשתו סורבה בהיותו חסר הכנסה, פרט לגמלת הבטחת הכנסה מהביטוח הלאומי. בשלב זה הוא פנה לדבריו למשרד העוסק בתיווך לקבלת משכנתאות – ואותו משרד צירף לבקשה תלושי שכר פיקטיביים, ובפעם הזו ההסכם נחתם והמשכנתא ניתנה לעותר. כעבור כשנתיים לא עלה עוד בידי העותר לעמוד בהחזרים החודשיים, והבנק פתח בהליך לפינויו מן הדירה בלשכת ההוצאה לפועל. העותר טוען לקנוניה בין משרד התיווך לבין הבנק, שמטרתה להונות אנשים חסרי יכולת ליטול משכנתאות שבתנאיהן הם אינם יכולים לעמוד – ומכאן, לשיטתו של העותר, שפינויו מן הדירה היה בלתי חוקי.

3.גם דינה של עתירה זו להידחות על הסף. כפי שכבר צוין בפסק דיננו מיום 1.3.2015, טענותיו של העותר בדבר זיוף תלושי השכר נדונו ונדחו על ידי שלוש ערכאות שונות – וזאת בהעדר כל תשתית ראייתית לטענות החמורות, ולו לכאורה. מן הנספחים שצורפו לעתירה עולה כי תלונות שהגיש העותר בנדון למשטרת ישראל ולפרקליטות המדינה נדחו אף הן מטעמים דומים. כך, למשל, במענה לבקשתו הרביעית של העותר לפתוח מחדש את התלונה שהגיש למשטרה, נכתב כי כל עוד שאין בידי העותר לנקוב בשמו של משרד התיווך שאליו פנה לצורך קבלת המשכנתא – לא ניתן יהיה לערוך חקירה משטרתית אפקטיבית בנושא הזיוף הנטען של תלושי השכר שנמסרו לבנק (מכתב מיום 26.2.2015). גם העתירה שלפנינו חסרה כל מסד ראייתי לטענות המרמה והזיוף החמורות הנטענות בה. במצב דברים זה ברי כי אין מקום להתערב בשיקול דעתם של הגורמים המקצועיים במשטרה ובפרקליטות האמונים על בירור וטיפול בתלונות מסוג זה.

4.התוצאה היא שאנו דוחים את העתירה. גם בפעם הזו, משלא התבקשה תגובה לעתירה לא נעשה צו להוצאות. ואולם ככל שיבחר העותר להמשיך ולנהל הליכי סרק בקשר עם טענות שנדחו זה מכבר בשורה ארוכה של פסקי דין – ייתכן כי לא יהיה מנוס מהטלת הוצאות בעתיד (ראו: בג"ץ 6705/14 רובינסון נ' בית המשפט העליון

(1.4.2015)).