בג"ץ 6567/16 זיאד מחמוד קואס נ. בית הדין השרעי לערעורים בירושלים

השופטת ע' ברון:

1.העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטתו מיום 8.5.2016 של בית הדין השרעי לערעורים (להלן: בית הדין לערעורים ), בגדרה בוטלה החלטה שניתנה על ידי בית הדין השרעי בירושלים (להלן: בית הדין ) ביום 21.12.2015. עניינן של החלטות אלה הוא בדרישה לבטל את מינויים של העותרים כנאמנים על הקדשות דתיים.

העותרים משמשים כ"מותוואלים" – נאמנים על הקדשות דתיים בני מאות שנים לדבריהם, המתנהלים בבית הדין. בשנת 2014 פנה המשיב 3 לבית הדין, וביקש להדיח את העותרים מתפקידם כנאמנים על ההקדשות וכן לחייבם במתן חשבונות. לגרסתו של המשיב 3, הנאמנים גרמו נזקים להקדשות – בין היתר בכך שלא הגישו חשבונות שנתיים, לא קיבלו אישור מתאים מבית הדין לעסקאות שביצעו, ולא חילקו את פירות ההקדשות כנדרש. העותרים מצידם טענו כי המשיב 3 כלל אינו נמנה עם הנהנים של ההקדשות, ועל כן הוא אינו זכאי לסעדים המבוקשים על ידו.

בית הדין קיבל את עמדתם של העותרים, וקבע כי לא עלה בידי המשיב 3 להוכיח את מעמדו כאחד מן הנהנים של ההקדשות ועל כן יש לדחות את בקשתו. יצוין כי החלטה זו, כשאר המסמכים שצורפו לעתירה, ניתנה בשפה הערבית ותרגום לא צורף; ואולם אין למעשה מחלוקת בין הצדדים בדבר תוכנם של המסמכים שעליהם מושתתת העתירה. המשיב 3 הגיש ערעור על ההחלטה, והערעור התקבל: בית הדין לערעורים קבע כי לא היה מקום לחייב את המשיב 3 להוכיח את מעמדו כנהנה של ההקדשות, והתיק הוחזר לבית הדין על מנת לדון בבקשתו של המשיב 3 לגופה.

2.העותרים טוענים כי בהחלטתו של בית הדין הערעורים נפלו טעויות משפטיות חמורות המצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. מדובר על פי הנטען בחריגה מסדרי הדין הנוהגים בבקשות מן הסוג שהוגש על ידי המשיב 3; ויותר מכך – לטענת העותרים בית הדין לערעורים חרג מסמכותו משהורה לדון בבקשתו של המשיב 3 מבלי שנמצא זכאי לכך, ופעל בניגוד לכללי הצדק הטבעי.

מטעם בית הדין ובית הדין לערעורים נטען כי אין עילה להתערבות בהחלטת בית הדין לערעורים – הנסבה כולה על עניינים שבסדרי דין וניהול פנימי של הקדש דתי, המצויים בסמכותו הייחודית של בית הדין ונתונים לשיקול דעתו. מטעם המשיב 3 לא הוגשה תגובה לעתירה.

3.דין העתירה להידחות על הסף. כלל הוא כי ערכאה זו, בשבתה כבית משפט גבוה לצדק, אינה משמשת כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים – ובית הדין השרעי לערעורים בכללם. התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיו של בית דין דתי היא חריגה ומצומצמת ביותר, ותיעשה רק במקרים מובהקים של חריגה מסמכות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, סטייה מהוראת חוק המכוונת לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו: בג"ץ 758/12 פלונית נ' בית הדין השרעי הגבוה לערעורים בירושלים , בפסקה 8 (31.1.2012); בג"ץ 9534/11 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים , בפסקה ג (27.12.2011)). התערבות בעניינים הנוגעים לסדרי הדין של בית הדין הדתי מוגבלת עוד יותר (ראו: בג"ץ 11230/05 מואסי נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים , בפסקה 7 (7.3.2007)).

עניינם של העותרים אינו נמנה עם אותם מקרים חריגים המצריכים ומצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. לטענתם של העותרים, על פי הדין השרעי הגשת תביעה לביטול מינוי של נאמנים על הקדש דתי מותנית בקבלת היתר מוקדם לכך מבית הדין, וכך גם תביעה לקבלת חשבונות מאת הנאמנים; ומשכך שגה בית הדין לערעורים כאשר הורה לברר את תביעתו של המשיב 3 מבלי שהלה ביקש היתר מוקדם לכך, וממילא היתר כזה לא ניתן לו. ואולם גם אם צודקים העותרים בטענתם – ומבלי להביע דעה בעניין זה – לכל היותר מדובר בטעות שבדין שנפלה בהחלטה. מאחר שבית משפט זה אינו משמש כאמור כערכאת ערעור על בית הדין לערעורים – הטעות הנטענת אינה מהווה עילה להתערבותנו. אף אין חשש לפגיעה בכללי הצדק הטבעי בעניינם של העותרים, שכן בהתאם להחלטת בית הדין לערעורים יינתן לעותרים יומם בבית הדין להתמודד עם טענות המשיב 3 נגדם לגופן.

4.התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה על הסף. אין צו להוצאות.