בג"ץ 621/21 פלוני נ. כב' הקאדי עבד אלחכים סמארה נשיא בית הדין השרעי לער

השופטת ע' ברון:

1.

העתירה שלפנינו מופנית נגד שתי החלטות שניתנו במסגרת תביעת משמורת שניהלו העותר והמשיבה 3 בבית הדין השרעי בנצרת. ההחלטה הראשונה ניתנה על ידי נשיא בית הדין השרעי בנצרת (כבוד הקאדי ע' עדוי ) ביום 13.12.2020, בגדרה פסל את עצמו מלהמשיך לדון בהליך (להלן גם: בית הדין ו- החלטת הפסלות בהתאמה); החלטה שנייה נגדה מופנית העתירה ניתנה עוד באותו יום על ידי נשיא בית הדין השרעי לערעורים בנצרת (כבוד הקאדי ע' אלחכים סמארה להלן: בית הדין לערעורים ), במסגרתה אושרה החלטת הפסלות והוחלט על העברת הדיון בהליך לבית הדין השרעי בבאקה אל גרביה.

2.

לדברי העותר, הוא והמשיבה נישאו והתגרשו בבית הדין השרעי בנצרת, וכיום הם מנהלים תביעת משמורת על ילדם המשותף שהוא קטין יליד שנת 2015 (להלן: הקטין ). העותר מצידו מעוניין כי הקטין יועבר לחזקתו בשל אלימות והזנחה לכאורה מצד המשיבה והוריה. כבר בפתח הדברים יבואר שלעתירה לא צורפה כל אסמכתא בעברית בנוגע להחלטות שעליהן נסבה העתירה וכי התשתית העובדתית נסמכת כל כולה על דברי העותר. ככל שניתן להבין מהמסכת העובדתית שפורטה בעתירה, במסגרת ההליך העותר הגיש בקשה לסעד דחוף למסירת הקטין, והתנהלו מספר דיונים תוך מעורבות של שירותי הרווחה. לדברי העותר, הוא הגיש מספר תלונות להנהלת בתי הדין השרעיים ולנציבות תלונות הציבור על שופטים בנוגע לאופן שבו בית הדין ניהל את ההליך.

מהעתירה עולה כי ביום 13.12.2020 החליט בית הדין לפסול את עצמו מלשבת לדין בתביעת המשמורת. לגרסת העותר, בית הדין נימק את החלטתו בהתנהגותו האלימה של העותר שכללה בין היתר, התפרצויות על בית הדין ועל המשיבה ובא כוחה, כשבאחד המקרים נדרשה התערבות מצד מאבטחי בית הדין ואף נפתחה חקירת משטרה בנדון; ובתוך כך נקבע בהחלטת הפסלות כי בנסיבות אלה יתקשה בית הדין לעשות צדק ועל כן עליו לפסול את עצמו מלדון בהליך. העותר מוסיף כי בית הדין קבע שהחלטת הפסלות תובא לפני בית הדין לערעורים שיורה על אופן המשך בירור ההליך; וכי בתוך פחות משעה מעת שניתנה החלטת הפסלות, בית הדין לערעורים כבר אישר אותה והורה על העברת ההליך לבית הדין השרעי בבאקה אל גרבייה.

3.

כנגד שתי ההחלטות האמורות הוגשה העתירה שלפנינו. לעמדת העותר, לא התקיימה עילה המצדיקה את פסלותו של בית הדין, שאף לא ציין בהחלטת הפסלות סיבה או בקשה מתאימה שהובילו לכך שהחליט לפסול את עצמו. עוד צוין בעתירה כי גם לאחר התקרית שפורטה בהחלטת הפסלות, הוסיף בית הדין לדון בתביעת העותר ולא העיר לו על התנהגותו. בהמשך לכך, העותר סבור כי בנסיבות שבהן בית הדין בחר שלא לפסול עצמו בסמוך לאירוע האמור, לא היה בסמכותו לעשות כן בשלב מאוחר יותר. ביחס להחלטת בית הדין לערעורים נטען כי היא ניתנה בסתירה לאינטרס הציבור, בחוסר סבירות קיצוני וללא הצדקה, אף מבלי שניתנה לצדדים זכות טיעון כדין. עוד נטען כי העברת התיק לבית הדין בבאקה אל גרבייה – על אף שקיים מותב חלופי בבית הדין בנצרת – תסכל את הליך המשמורת, תקשה על בירורו ותגרום לעותר ולקטין נזק בלתי הפיך שעה שמדובר בבית דין מרוחק. נוסף על לכך, העותר טוען כי נשיא בית הדין השרעי בנצרת מכהן גם כחבר בית הדין השרעי לערעורים, וכי במצב דברים זה ולנוכח סמיכות הזמנים בין ההחלטות ניכר כי הוא השפיע על החלטת בית הדין לערעורים וכי החלטה זו נגועה בניגוד עניינים.

לנוכח האמור העותר מבקש שנורה על בטלות שתי ההחלטות, ועל החזרת התיק לדיון בבית הדין השרעי בנצרת לפני כבוד הקאדי א' כיאל .

4.

דין העתירה להידחות על הסף בהיעדר עילה להתערבותנו. נקודת המוצא היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות בתי הדין הדתיים – ובתי הדין השרעיים בכללם; והתערבות בהחלטותיהם של בתי הדין מוגבלת למקרים חריגים בלבד של חריגה מסמכות, פגיעה בעקרונות הצדק הטבעי, סטייה מהוראות החוק או כאשר נדרש סעד מן הצדק שאינו בסמכותו של בית הדין הדתי (ראו מיני רבים: בג"ץ 8132/18 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים

במושבו בבאקה אל גרבייה , פסקה 4 (18.11.2018); בג"ץ 6567/16 קואס נ' בית הדין השרעי לערעורים בירושלים , פסקה 3 (27.10.2016)) . כלל אי ההתערבות כוחו יפה גם בענייני פסלות קאדי והעברות מקום דיון (ראו: בג"ץ 9094/17 כנאענה נ' בית הדין השרעי לערעורים

באקה אלגרביה , פסקה 5 (17.1.2018); בג"ץ 5518/07 פלונית נ' בית הדין השרעי לאיזור התיכון , פסקה ג (23.7.2007)).

כפי שעולה מהעתירה, טענות העותר הן ערעוריות במהותן ועניינו לא נמנה עם אותם מקרים חריגים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. עסקינן בהחלטות ביניים הנושאות אופי דיוני מובהק, ובכל מקרה אינן מכריעות באופן מהותי במחלוקת שבין הצדדים. על כן ובניגוד לנטען על ידי העותר – ההחלטות אינן צפויות לגרום לו נזק בלתי הפיך. די בטעם זה כדי לדחות את העתירה על סף.

5.

זאת ועוד. העתירה הוגשה כשהיא חסרה תשתית עובדתית מינימלית, ולא צורף לה אף לא עותק אחד בעברית משלל כתבי הטענות וההחלטות הנזכרים בה, אף לא שתי ההחלטות העומדות במוקד העתירה – וברי כי בנסיבות אלה לא ניתן להעבירן בשבט הביקורת, ומצב זה מצדיק כשלעצמו את דחיית העתירה על הסף (השווּ: בג"ץ 2511/17 עמותת אבות למען צדק נ' מדינת ישראל , פסקה 4 (8.11.2017)). יש להוסיף כי העתירה כוללת הטחת טענות קשות נגד בית הדין ובית הדין לערעורים, ללא בדל של ראיה התומך בהן, תוך שימוש בסגנון שאינו הולם פניה לבית משפט זה. עם כל ההבנה לדאגתו של העותר לשלומו ולטובתו של הקטין, אין מקום להתבטאויות מעין אלו בפנייה לערכאות שיפוטיות, ושימוש בסגנון כאמור עשוי כשלעצמו להוביל לדחיית עתירה על הסף (בג"ץ 9427/16 פוסטרלוב נ' הכנסת , פסקה 10 (27.3.2017); בג"ץ 8781/11 פלוני נ' סנ''צ דדון , פסקה 7 (5.4.2012)).

6.

התוצאה היא שאנו מורים על דחיית העתירה על הסף. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.