בג"ץ 9230/17 פלוני נ. בית הדין השרעי העליון לערעורים

השופט מ' מזוז:

1.

העתירה שלפנינו מופנית נגד החלטתו של בית הדין השרעי לערעורים (להלן: בית הדין לערעורים ) מיום 10.9.2017, בגדרה אושר פסק דינו של בית הדין השרעי בבאר שבע (להלן: בית הדין השרעי או בית הדין ) מיום 24.1.2017. עניינן של החלטות אלה בביטול נישואיהם של העותר ואשתו (להלן: המשיבה 3 או האישה ) לבקשתה, והצהרה על גירושין סופיים בין השניים.

2.

כעולה מן העתירה, בין העותר לבין אשתו מתנהלים הליכים בבית הדין השרעי, בעקבות תביעות שהגישה האישה לגירושין, מזונות ומדור. לצד זאת, הגישה האישה בקשה לצו הגנה בפני בית המשפט לענייני משפחה בבאר שבע, בטענה לאלימות מילולית ופיזית מצד העותר. בהחלטה מיום 27.3.2016 הורה בית המשפט לענייני משפחה, על יסוד הסכמת הצדדים, על מתן "צו מניעה הדדי" האוסר עליהם להטריד האחד את משנהו בכל דרך שהיא.

3.

בבית הדין השרעי טענה האישה לסכסוך מתמשך וקרע בינה לבין העותר, על רקע יחס אלים, עצבני ומשפיל מצדו. מנגד, הכחיש העותר כי קיים קרע בין השניים, וטען ארוכות סביב מצבו הבריאותי הרעוע ומוגבלותו הגופנית נוכח מחלה כרונית ממנה הוא סובל. בוררים שמינה בית הדין השרעי עבור הצדדים דיווחו כי העותר נמנע מלשתף פעולה ולהגיע לפגישה עמם, וכי לא עלה בידם להשלים בין בני הזוג. נוכח זאת, המליצו הבוררים על הפרדה בין השניים בגירושין סופיים. לאחר בחינת מכלול הדברים, ועל רקע חוסר שיתוף הפעולה מצדו של העותר בבירורם, ביום 24.1.2017 קיבל בית הדין השרעי את המלצת הבוררים והורה כי כל אחד מבני הזוג יהא פטור מחוזה הנישואין וגרוש מהאחר.

4.

על פסק דינו של בית הדין הגיש העותר ערעור לבית הדין לערעורים. במסגרת הערעור, טען העותר כי מינוי הבוררים נעשה בלי לשמוע עמדתו, וכי המלצתם ניתנה בחופזה, ללא שנערך כל ניסיון להשלים בין בני הזוג, ותוך פגיעה בזכותו להתגונן ולהשמיע טענותיו. בית הדין השרעי לערעורים דחה את הערעור, בקבעו כי לא נמצא כל טעם מבורר להתערב בהחלטתו של בית הדין דלמטה במינוי הבוררים על פי שיקול דעתו, ואף לא נמצא כל פגם בעבודת הבוררים בעניינו. טענות האישה נגד העותר נתמכו בעדויות כתובות; בפרוטוקלים של בית המשפט לענייני משפחה; בתלונות שהוגשו במשטרה; ובצווי הרחקה והגנה

– ואלו זכו לתגובה בלתי-עניינית והכחשה כוללת מצד העותר.

5.

מכאן העתירה שלפנינו, במסגרתה התבקש בית משפט זה גם ליתן צו ביניים המורה על עיכוב ביצוע פסקי הדין של בתי הדין השרעיים. לטענת העותר, נפלו פגמים בפסקי דין אלו, פגמים המצדיקים את התערבותו של בית משפט זה. העותר חוזר וטוען כי הבוררים שמונו על ידי בית הדין לא שמעו את עמדתו; כי ננקטה התעלמות מנסיבותיו המיוחדות נוכח מחלתו; וכי החלטת בית הדין בנוגע לביטול הנישואין ניתנה מבלי שנשמע קולו. כן נטען, כי בית הדין לערעורים "החמיר" עם העותר יתר על המידה, ולא בדק את טענותיו כפי שהיה עליו לעשות.

6.

דין העתירה להידחות על הסף. כלל הוא כי ערכאה זו, בשבתה כבית משפט גבוה לצדק, אינה משמשת כערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי הדין הדתיים – ובית הדין השרעי לערעורים בכללם. התערבותו של בית משפט זה בהחלטותיו של בית דין דתי היא חריגה ומצומצמת ביותר, ותיעשה רק במקרים מובהקים של חריגה מסמכות, פגיעה בעיקרי הצדק הטבעי, סטייה מהוראת חוק המכוונת לבית הדין הדתי, או כאשר נדרש סעד מן הצדק (ראו: בג"ץ 8679/17 פלוני נ' בית הדין השרעי בירושלים

(9.11.2017); בג"ץ 6567/16

קואס נ' בית הדין השרעי לערעורים (27.10.2016); בג"ץ 9534/11 פלוני נ' בית הדין השרעי לערעורים (27.12.2011)). עניינו של העותר אינו עומד באמות מידה אלו, ואינו מגלה שמץ של פגיעה בכללי הצדק הטבעי כטענתו. היה זה העותר שנמנע משיתוף פעולה במסגרת ההליכים בבית הדין, ומשכך אין לו להלין עתה אלא על עצמו.

7.

סוף דבר: העתירה נדחית על הסף. משלא נתבקשה תגובת המשיבים, אין צו להוצאות.