פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
6977/98
בפני:
כבוד השופט מ' חשין
כבוד
השופטת ד' ביניש
כבוד
השופט י' אנגלרד
העותרים
:
1. השכלה ותואר בע"מ
2.
אפרים דביר
3.
צפריר
רוזון
4.
שמעון אזולאי
5.
אהרון מלכא
6.
אמנון אלתר
7.
אהוד בן חמו
8.
בני מגרשווילי
9.
יצחק שיידר
10.
חיים אזולאי
11.
שרון סנדרוסי
12.
מרדכי אבגי
13.
דוד יוסף
14.
גבריאל סויסה
נגד
המשיבים
:
1. שר החינוך והתרבות והספורט
2.
הועדה להערכת תארים ודיפלומות מחו"ל
תאריך הישיבה: ט"ז
בטבת התשנ"ט (4.1.99)
בשם
העותרים
:
עו"ד א' רוזן
בשם
המשיבים
:
עו"ד א' מנדל
עתירה
למתן צו על-תנאי
החלטה
העותרת מס' 1 הינה חברה בערבון מוגבל ועיסוקה ייצוג אוניברסיטאות זרות ואירגון הלימודים שלהן בארץ. כך אירגנה העותרת מס' 1 אף את לימודיהם של העותרים מס' 2 עד 14.
העותרים מס' 2 עד 14 קיבלו מאוניברסיטאות אנגליות אחדות תעודות של בוגר (. A . B ) ועל סמך תעודות אלו ביקשו מאת רשויות משרד החינוך והתרבות כי יכירו בהן כמזכות אותם לתואר אקדמי בישראל לצורכי שכר בלבד. בקשות אלו נסמכו אל הנחיות פנימיות המקובלות במשרד החינוך והתרבות, ולעת הזו אין צורך כי נוסיף ונדבר באותן הנחיות.
רשויות משרד החינוך סירבו להיעתר לעותרים ומכאן העתירה כי נצווה את המשיבים להכיר בתארים שרכשו העותרים (לצורכי שכר, כאמור).
קראנו את הכתובים שהונחו לפנינו ושמענו טיעונים על-פה מפי באי-כוח בעלי-הדין, ולאחר כל אלה הגענו לכלל מסקנה כי העתירה אינה בשלה להכרעה בה.
חילוקי-הדעות בין בעלי-הדין נסבים, גם להלכה גם למעשה, על ערכן של אותן תעודות אשר העותרים זכו לקבל מאת אוניברסיטאות באנגליה, והשאלה הנשאלת היא אם ראויות הן אותן תעודות כי המשיבים יכירו בהן כשוות-משקל - לצורכי שכר בלבד - לתואר אקדמי הניתן בארץ. העותרים טוענים, כמובן, להיותן של התעודות שוות-משקל. המשיבים כופרים בטענה זו ומשיבים, כי התעודות שהציגו העותרים בפניהם אינן שוות-משקל, בעיקר על יסוד טענה כי בנותנן לעותרים תעודות שנתנו לא פעלו אותן אוניברסיטאות אנגליות על-פי כללי ההערכה הבינלאומיים המקובלים.
ברור כי הנטל על כתפי העותרים מונח הוא, לשכנע את המשיבים כי אכן זכאים הם לאשר הם טוענים לו, ואולם בחינת הדברים מקרוב תלמדנו כי צד הכרחי לעתירה לא צורף לה ואת דברו לא שמענו. כוונתנו היא לאותן אוניברסיטאות אשר העותרים זכו לקבל מהן תעודות גמר. דברן של אותן אוניברסיטאות לא שמענו והן אף לא צורפו כעותרות לעתירה. כך, למשל, אפשר שאותן אוניברסיטאות תסכימנה לטיעוני המשיבים, ובמקרה זה בוודאי לא יהיה לעותרים על מה שיסמכו את עתירתם. ואילו אם אותן אוניברסיטאות תתמוכנה בעותרים - תתמוכנה בהם ותפרטנה את טיעוניהן על יסוד כללי ההערכה הבינלאומיים המקובלים - יהיה על המשיבים להסביר על-שום-מה-ולמה אין הם נעתרים לבקשות העותרים. על כל אלה נאמר אנו: הבה נקרא לנערה ונשאלה את פיה.
אנו מחליטים, איפוא, כלהלן: תוך 60 יום מהיום שומה עליהם על העותרים לתקן את העתירה באחת משתי דרכים אלו: הדרך האחת היא על-ידי צירוף האוניברסיטאות האנגליות כעותרות לעתירה, תוך הסבר מפורט מצידן על מהות התארים שהעניקו לעותרים, לרבות תשובה - מפורטת אף היא - לטיעוני רשויות משרד החינוך והתרבות בתשובתן לעתירה. הדרך האחרת היא זו, שהעותרים יתכתבו עם האוניברסיטאות האנגליות, יקבלו מהן הסברים מלאים ותשובות מפורטות בנושאים שהזכרנו, ויצרפו אותן תשובות לעתירה מתוקנת. עם קבלת תיקון העתירה, תהא המדינה זכאית להגיב על טיעוני העותרים תוך 45 יום. לאחר מכן תובא העתירה לפני הרכב זה להחלטה על דבר המשך ההליכים.
אשר לאוניברסיטת ברייטון והעותר מס' 14: בעלי-הדין יעמדו בקשר ביניהם בנסיון לפתור את בעייתו של עותר זה מחוץ לכותלי בית-המשפט. אם יעלה בידם להגיע לכלל הסדר - מה טוב; ואילו אם לא יגיעו לכלל הסדר, יידון עניינו של עותר זה בצוותא חדא עם עניינם של העותרים האחרים.
היום, ט"ז בטבת התשנ"ט (04.01.99).
ש ו פ ט ש ו פ ט ת ש ו פ ט
העתק מתאים למקור
שמריהו כהן - מזכיר ראשי
98069770. G02