פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
7245/14
לפני:
כבוד השופט א' רובינשטיין
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופט י' דנציגר
העותר:
אלון לוי - שרותים משפטיים
נ ג ד
המשיבים:
1. רשם המקרקעין -טאבו ירושלים
2. הרשמת על המקרקעין
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
בעצמו
בשם המשיבים:
עו"ד יצחק ברט
פסק-דין
השופט א' רובינשטיין:
א.
העותר לפנינו עוסק במתן שליחויות לעורכי דין, בין היתר אל לשכת רשם המקרקעין בירושלים (להלן המשיב ). לטענתו, בין הימים 18.10.14 ועד ליום 27.10.14 נסגרה הלשכה לשם הטמעת מערכת מחשוב חדשה, ואילו מאז ועד היום, החל המשיב להפעיל נוהל חדש, לפיו יוכל כל שליח להגיש למשרדי המשיב שני תיקים ביום בלבד, וזאת כדי להתגבר על העומס שהצטבר במשרדי המשיב (להלן הנוהל ). מכאן טענתו המרכזית של העותר, והיא כי נוהל זה פוגע בחופש העיסוק שלו ומסב לו נזק ממוני רב, ועל כן יש לבטלו. עוד מבקש העותר, כי יתאפשר לו לשבת מול פקיד הלשכה בעת רישום הפעולה, שכן הדבר מתבקש מתפקידו כשליח.
ב.
ביום 3.12.14 הוגשה תגובת המשיבים לעתירה, שנתמכה בתצהיר רשמת המקרקעין בירושלים (להלן המשיבה ). נטען, כי אכן לא התקיימה קבלת קהל במשרדי המשיב בתקופה הנטענת לשם הטמעת מערכת מחשוב חדשה, והדבר פורסם מבעוד מועד בכלי התקשורת ובאינטרנט. בתום התקופה, על מנת לווסת את קבלת הקהל, נקטה המשיבה בפעולות שונות, מכוח הסמכות המוקנית לה בתקנה 4(2) לתקנות המקרקעין (ניהול ורישום), התשע"ב-2011, וביניהן הגבלת מספר השליחויות אותן ניתן לבצע באופן פרונטלי; זאת, כדי שאנשים המבקשים להגיש תיק בודד לא ייחסמו מהגשתו עקב עומס שיווצר מטיפול באלה המבקשים להגיש תיקים רבים. הודגש, כי ויסות התור נעשה באמצעות מספר התיקים אותו ניתן להפקיד באופן פרונטלי, ואילו הפקדת תיקים באופן לא פרונטלי, דהיינו לטיפול פקידי הלשכה מחוץ לשעות קבלת הקהל, לא הוגבלה כלל. אשר לטענת העותר לעניין ישיבה מול פקיד בעת רישום הפעולה, נטען כי מדובר בפעולה שהחוק מייחד לעורך דין שכן השליח אינו מגיש התיק, אלא עורך הדין שולחו, ולכן אין מקום לאפשר זאת. מטעמים אלה, כך נטען, כי אין לקבל את העתירה.
ג.
ביום 3.12.14 השיב העותר לתגובת המשיבים. נטען, בין היתר, כי חוסר היכולת לקבל מענה פרונטלי הוא שפוגע ביכולת העותר לשרת את ציבור לקוחותיו, שכן אלה אינם מעוניינים להמתין לכך שהטיפול בתיק יתעכב עד לאחר שעות קבלת הקהל. עוד נטען, כי במקום להעסיק עובדים לשם ויסות התור, על המשיבים להעסיק עובדים אלה בטיפול בהפקדת התיקים עצמם וכך להפחית את העומס.
ד.
לאחר עיון בעתירה ובתגובות, אין בידינו להיעתר למבוקש, וזאת בעיקר
היעדר עילה. כפי שציין בשעתו השופט זמיר, כדי שבית משפט זה יתערב בשיקול הדעת המסור לרשות המנהלית, "צריך שהעתירה תצביע על כך שהרשות המינהלית, נגדה מופנית העתירה, נהגה לכאורה שלא כחוק" ( בג"צ 94/6104
עמותת אמיתי אזרחים למען מינהל
תקין וטוהר מידות נ' מיכאל בן יאיר, היועץ המשפטי לממשלה (1994); וראו גם בג"צ 5594/98 מאיר נ' השופט לינדנשטראוס
(1998)). בגדרים אלה, לא מצאנו כי העותר מצביע על עילה להתערבותנו. מטבע הדברים, רשויות שונות מתמודדות עם עומס העבודה בדרכים שונות, והאופן בו פעלו המשיבים בענייננו אינו נראה חריג או פוגעני בצורה המצדיקה התערבות; כך במיוחד, כפי שציינו המשיבים, שעה שמתאפשר לעותר ולציבור באי לשכת המקרקעין להפקיד את תיקיהם לטיפול אצל פקידי הלשכה לאחר שעות העבודה, מבלי הגבלה על מספר התיקים. מכאן נראה כי אין להלום טענה לפגיעה לכאורית בחופש העיסוק של העותר, וככל שישנה ניכר כי זו מידתית. לא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת המשיבים שלא לאפשר כניסת שליחים לחדריהם של בוחני העסקאות, אלא להותיר נושא זה במגע מול עורכי הדין עצמם. אופן הטיפול בכגון דא מסור לשיקול דעת המשיבים, ואילו העותר, כאמור, לא הצביע על טעם המצדיק את התערבותנו בכך. ועם זאת, פשיטא כי ככל שניתן להקל על אנשים מסוגו של העותר לעשות מלאכתם, ראוי לרשות ליתן דעתה לכך לפי הנחוץ.
ה.
כאמור, לא נוכל להיעתר לעתירה.
ניתן היום, כ"ד בכסלו התשע"ה (16.12.2014).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט