בבית המשפט העליון
בג"ץ
7556/07
בפני:
כבוד השופטת ע' ארבל
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט ח' מלצר
העותר:
סרגיי פלקין
נ
ג
ד
המשיבים:
1. שר הפנים
2.משרד הפנים, מנהל האוכלוסין
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד לורה מקסיק
בשם המשיבים:
עו"ד ליאורה וייס-בנסקי
פסק-דין
השופטת א' חיות:
העתירה שלפנינו עניינה בבקשת העותר לקבלת אזרחות ישראלית מכוח שבות.
1.
בשנת 1995 עלתה אימו של העותר לישראל עם בעלה היהודי (אביו החורג של העותר) ועם שלושת ילדיה מנישואים קודמים, וקיבלה מעמד בישראל מכוח זכאותו של הבעל לשבות. העותר, אזרח אוקראינה יליד 1975, ביקש בשנת 1999 לעלות לישראל אך נמסר לו לטענתו כי לא ניתן להנפיק לו אשרת עלייה. העותר נכנס אפוא לישראל כתייר, פגש כאן את בת זוגו שעלתה גם היא מאוקראינה ולשניים נולדה בת. ביום 10.11.2005 פנה העותר אל המשיב 2 בבקשה להסדרת מעמדו בישראל. לטענת העותר, אימו יהודיה אך כפי שנהוג היה במדינות חבר העמים היא נרשמה כאוקראינית. העותר טען כי האם פנתה לבית המשפט המוסמך באוקראינה ובהתאם לפסק דינו תוקנו בשנים 1994 ו-1995 תעודות הלידה שלה ושל העותר והם נרשמו בהן כיהודים. ביום 28.11.2005 דחה המשיב 2 את הבקשה בציינו כי לא ניתן להעניק לעותר מעמד בישראל על פי פסק הדין האוקראיני שצורף לפנייה.
2.
מכאן העתירה שלפנינו, בה טוען העותר כי לאחר שהציג בפני המשיב 2 את תעודות הלידה שלו ושל אימו בהן הם רשומים כיהודים, היה על המשיב 2 לרשום אותם כיהודים אך הוא סירב לעשות כן מבלי לנמק מדוע. העותר טוען כי במקום לרשום אותו כיהודי וליתן לו אזרחות ישראלית, בחר המשיב 2 להתעלם מן הבקשה והפנה אותו להסדיר את מעמדו כשוהה בלתי חוקי ואב לילדה שנולדה בישראל. לטענתו, באופן דומה סירב המשיב שלא כדין להסדיר את מעמדה של אימו מכוח שבות, בטענה כי ממילא בעלה הינו זכאי שבות. יצוין כי העותר צירף לעתירה את תעודות הלידה המתוקנות, אך לא צירף את פסק דינו של בית המשפט האוקראיני שמכוחו הן תוקנו.
3.
בהודעה מטעם המשיבים צוין כי משרד הפנים לא צלח באיתור פסק הדין של בית המשפט האוקראיני וכי באת-כוח העותר מסרה למשיבים שפסק הדין לא נמצא בידיה. המשיבים טוענים כי פסק דין של בית משפט זר בדבר רישומו של אדם כיהודי ותעודות לידה שהוצאו מכוחו אינם מספיקים, ככלל, לצורך הרמת הנטל להוכחת זכאות למעמד מכוח חוק השבות כשלא נלוות אליהם ראיות נוספות, ובנסיבות אלה העותר לא הרים את הנטל הנדרש לצורך הוכחת זכאותו למעמד על-פי חוק השבות. לבסוף טוענים המשיבים כי משפסק הדין עליו מתבססת לכאורה טענת העותר אינו מצוי בידי המשיבים, אין בידם לבחון בשנית את זכאותו למעמד מכוח חוק השבות.
4.
בהחלטה מיום 28.4.2008 התבקש העותר להגיש את תשובתו לאמור בתגובה מטעם המשיבים וכן להבהיר האם נמצא בידו פסק דינו של בית המשפט האוקראיני. ביום 23.6.2008 הגיש העותר הודעה בה טען כי לא ברור לו איזו תגובה עליו להגיש, ולאחר שנשלחה אליו בשנית ההחלטה מיום 28.4.2008, הגיש העותר הודעה נוספת בה צוין כי "לא מקובל על העותרים לחשוף את תגובתם עוד בטרם טרח המשיב והגיש את תגובתו בהתאם לתקנות בית משפט נכבד זה". לטענת העותר, התנהלותם של המשיבים הינה התנהלות חסרת תום לב "שהרי מחויב הוא להגיש את תגובתו לאלתר כבר מזמן ולא ידוע לעותרים כלל וכלל היכן למקם את ההודעה שהגיש המשיב – האם זו הודעה במקום תגובתו ורק טעה בכותרת?" על כן ביקש העותר כי בית המשפט יחייב את המשיבים להגיש את תגובתם "השלמה והיחידה" לעתירה וכאשר יקבל אותה יתייחס לאמור בה.
5.
דין העתירה להימחק על הסף. העותר התבקש להגיש את תגובתו לאמור בהודעה מטעם המשיבים לרבות התייחסות לשאלה האם נמצא בידו פסק דינו של בית המשפט האוקראיני, אך לא עשה כן ובחר לתקוף את ההודעה שהגישו המשיבים בטענה שלא ברור האם מדובר בהודעה או בתגובה לעתירה. בנסיבות אלה ומשהעותר לא פעל בהתאם להחלטת בית המשפט מיום 28.4.2008, אין מקום כי נידרש לעתירה ודינה להימחק.
אשר על כן, העתירה נמחקת. אין צו להוצאות.
ניתן
היום, ח' אלול, תשס"ח (08.09.2008).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט