בג"ץ 7567/08 איב גראר נ. שר הפנים

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שבפנינו בבקשת העותר, כי נורה למשיבים 1 ו-2 להתיר את שהותו של העותר בישראל. במסגרת העתירה מבקש העותר צו ביניים, לפיו יינתן לעותר אישור שהייה בישראל עד למתן החלטה בעתירה.

העותר הינו אזרח הרשות הפלסטינית, יליד 1987. לטענתו, אחיו הם סייענים אשר שיתפו פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים ושוהים כחוק בשטח מדינת ישראל. מסיבות שאינן ידועות לו, נחשד על ידי ארגוני מחבלים בשיתוף פעולה עם ישראל, נעצר על ידם ונחקר ועונה בברוטאליות. לאחר מכן נמלט לישראל בעזרת קרוביו. לטענתו, אף שמעולם לא שיתף פעולה עם כוחות הביטחון הישראליים, זוהי הפעם השנייה שארגוני מחבלים עוצרים אותו לשם חקירה ופוגעים בשלמות גופו. העותר טוען שחייו יהיו בסכנה ממשית אם יחזור לשטחי הרשות הפלסטינית.

לאחר עיון בעתירה ובתגובת המשיבים, מצאנו כי דין העתירה להידחות על הסף. הגוף המוסמך לדון בבקשת העותר למתן היתר שהייה בישראל, על רקע הסכנה הנשקפת לחייו בשל החשד שהוא משתף פעולה ישראל, הינו ועדת המאוימים, אשר פועלת במסגרת מפקדת תיאום הפעולות בשטחים. מן העתירה עולה כי העותר טרם פנה לועדת המאוימים בעניינו. כך גם עולה מהתייחסות ועדת האיומים אשר צירפו המשיבים לתגובתם, המעידה על כך שהעותר לא פנה לוועדה עובר להגשת העתירה.

הלכה היא כי בטרם פנייה לקבלת סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, על העותר למצות את ההליכים המשפטיים העומדים לרשותו מול הרשויות המוסמכות, כפי שעמד על כך השופט מ' שמגר (כתוארו דאז):

"מי שמבקש להביא בפני בית-משפט זה תלונתו על כך שהרשויות האזרחיות או הצבאיות המופקדות על אכיפת החוק אינן מפעילות סמכותן, חייב תחילה להצביע על כך שפנה לרשויות המוסמכות לכך, בהתבססו על אחת מהוראות החוק החלות על הענין וביקש פעולתן וכי הללו מיאנו שלא כדין לפעול בגדר חובותיהן על-פי חוק. לשון אחרת, אף אם הנפגע הוא בעל זכות עמידה בפני בית-משפט זה איננה פתוחה בפניו דרך הפניה הישירה לבית-המשפט הגבוה לצדק (פרט למקרים יוצאים-מן-הכלל שאין ענינם לכאן), אלא אם הקדים ופנה תחילה אל הרשויות המופקדות על הענין נשוא הבקשה, וזאת לא עשה העותר שבפנינו. פעולה מוקדמת כמתואר, היא מאפשרת לבית-משפט זה בין היתר, להסיק, לפחות לכאורה, מה נימוקיה ושיקוליה של הרשות עליה מלינים ואם יש אכן מקום להפעלת סמכויותיו של בית-משפט זה. " (ראו בג"צ 600/75 קורן נ' שר הבטחון , פ"ד ל (1) 514, 516 (1975); וכן ראו בג"צ 5449/08 פלוני נ' מדינת ישראל " (לא פורסם, 25.6.2008) העוסק בעניין הדומה לזה שלפנינו).

במקרה שלפנינו, כלל לא ניתנה לרשות המוסמכת לכך ההזדמנות לבחון ולתת את דעתה על עניינו של העותר. משלא מיצה העותר את ההליכים המנהליים העומדים לרשותו אל מול ועדת המאוימים, לא מצאנו כי יש בעתירה כל עילה אשר תצדיק את התערבותנו.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף.