בג"ץ 7659/10 פלוני נ. משרד הביטחון - שירות הביטחון הכללי

השופט

י' דנציגר:

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי המורה למשיבים לבוא וליתן טעם מדוע לא תוענק לעותרים "אזרחות, ולחלופין תושבות קבע ולחילופי חילופין אשרות שהייה וחבילת סיוע כלכלית".

תמצית הרקע העובדתי

1.

כפי שעולה מתגובתם המקדמית של המשיבים, העותר יליד 1960, במוצאו מבית-לחם, נשוי לעותרת אף היא תושבת האזור במוצאה. העותר סייע בעבר לגורמי הביטחון ומשכך הוחלט בשנת 1990 כי הוא יזכה לקבלת טיפול שיקומי. במסגרת זאת ביום 16.11.1995 הוענק לעותרת, בהיותה אשת העותר, ולשלושת ילדיו של העותר, רישיון לישיבת ארעי בישראל. הרישיון הארעי של העותרת הוארך מעת לעת עד לפקיעתו בשנת 2007 מאז לא פעלה לחידושו. אף לשלושת ילדיהם של העותרים הוענק בשנת 1995 רישיון לישיבת ארעי אולם רישיונות אלו פקעו בחלוף מספר שנים ולא חודשו. באשר לעותר, מתגובת המשיבים עולה כי במהלך השנים הורשע העותר ב-75 עבירות וביניהן הנחת חומרי חבלה בכוונה לגרום למוות, בריחה ממעצר, שימוש בסמים, התחזות לחייל, הסגת גבול, נזק לרכוש במזיד, התפרצות לכלי רכב ולמגורים, עבירות מרמה ועבירות רכוש שונות. העותר ריצה 11 עונשי מאסר שמשכם הכולל הינו כ-12 שנות מאסר. הרשעתו האחרונה מחודש פברואר 2010 היא בגין הפרעה לשוטר במילוי תפקידו. עוד עולה מתגובת המשיבים כי העותר שימש גם כמדובב משטרתי.

2.

על רקע התנהגותו הפלילית הנמשכת של העותר וקיום אורח חיים עברייני החליט ראש שירות הביטחון הכללי ביום 29.4.2003, תוך שאישר את המלצות הוועדה המייעצת, על הפסקת הטיפול השיקומי בעותר. נוכח הסיכון שנשקף לשלומו של העותר בשטחי האיזור בשל שיתוף הפעולה שלו עם גורמי הביטחון הישראלים, ביום 23.5.2006 החליטה ועדת המאוימים לאשר לעותר הנפקת היתרי שהייה בישראל בכל פעם למשך חודש ימים תוך שנקבע כי ההיתרים יחודשו בכפוף לעמדת גורמי הביטחון ובכפוף לחתימתו של העותר על הצהרה להימנע מליטול חלק בכל פעילות פלילית ובכל פעילות שיש בה כדי לפגוע בביטחון מדינת ישראל. היתר השהייה האחרון שהונפק לעותר הוא מיום 30.11.2006 התקף עד ליום 30.12.2006, ומאז ועד היום לא הונפקו לעותר היתרי שהייה נוספים והעותר אף לא פנה למפקדת התיאום והקישור האזורית בבקשה לקבל היתר בהתאם להחלטת ועדת המאוימים. עוד מציינים המשיבים כי בעתירה נטען שביום 3.1.2010 פנתה העותרת למשרד הפנים בבקשה לחדש את רישיון ישיבת הארעי שלה אולם לטענתם פניה שכזו לא נתקבלה.

3.

המשיבים מפנים בתגובתם לשלוש העתירות הקודמות שהגיש העותר לבית משפט זה בנוגע להפסקת שיקומו והתמיכה הכלכלית בו ובמשפחתו, ובמיוחד לעתירה השנייה שנדחתה לאחר דיון במעמד הצדדים [ראו: בג"ץ 8260/04 פלוני נ' משרד הבטחון

(לא פורסם, 26.1.2006), השופטים א' ריבלין , א' לוי ו- א' רובינשטיין ] שם נקבע כי:

"העותר מלין על החלטת המשיב להפסיק את שיקומו. שמענו את העותר ואת דבר נציגת המדינה ולא מצאנו עילה להתערב בהחלטת המשיב. יצויין, כי המשיב פעל בעבר למילוי התחייבותו לתמוך בעותר ובבני-משפחתו. גם היום הצהירה נציגת המדינה כי עוד קודם לשחרורו של העותר ממאסר יובא עניינו בפני ועדת המאויימים ותיבחן שאלת המשך שהותו ושהות בני משפחתו בישראל".

יוער כי בכתב עתירתו השנייה טען העותר, מלבד לעניין התמיכה הכלכלית שלה הוא זכאי לגישתו, גם לכך שהוא זכאי להסדרת מעמדו בישראל ובכלל זה לקבלת אזרחות לאור שיתוף הפעולה מצדו עם גורמי הביטחון הישראלי. כאמור עתירתו של העותר באשר להחלטת המשיבים בהקשר זה נדחתה לאחר שהתבררה לגופה.

תמצית נימוקי העתירה

4.

בעתירתו עומד העותר על סיועו לגורמי הביטחון של מדינת ישראל ולמשטרת ישראל ועל כך הוא שב ומבסס את טענתו בדבר זכותו לקבלת מעמד בישראל. העותר מגולל את מצבו הבריאותי והכלכלי הקשים נוכח העדר מעמד מוסדר בישראל והיעדר תמיכה כלכלית. עוד עומד העותר על התמכרותו לסמים ועל המאוימות שלו ושל משפחתו בשטחי האזור נוכח הסיוע שהעניק לגורמי הביטחון הישראליים. העותר טוען להפלייתו אל מול סייענים אחרים שקיבלו מעמד בישראל וסיוע כלכלי. עוד מוסיף העותר כי הוא עמד בהתחייבותו שלא להיות מעורב בפלילים וכי נגמל מהתמכרותו לסמים מזה כשש שנים. לטענתו נמסרה לו הבטחה שלטונית בעל פה בדבר הסדרת מעמדו בישראל והענקת תמיכה כלכלית בו ובבני משפחתו. לטענת העותרים זוהי חובתם של המשיבים לדאוג להסדרת מעמדם ולשיקומם הכלכלי.

תגובת המשיבים

5.

לטענת המשיבים ככל שהעתירה נוגעת להנפקת אישורי שהייה ארעיים מכוח מאויימותם של העותרים באיזור, הרי שהעתירה לוקה באי מיצוי הליכים, שכן טרם הגשת העתירה היה על העותרים לפנות לועדת המאוימים שתדון בבקשתם. לטענת המשיבים ועדת המאוימים בוחנת כל בקשה באופן פרטני בהתאם לנתונים עדכניים בעניינו של הפונה, אולם בנסיבות העניין הועדה דנה בפעם האחרונה בעניינו של העותר בשנת 2006, דהיינו לפני כחמש שנים, ומשכך אין בידיה פרטים עדכניים הצריכים לעניין. עוד מוסיפים המשיבים כי עניינה של העותרת מעולם לא הובא לדיון בועדת המאוימים. משכך טוענים המשיבים כי על העותרים לפנות בבקשה עדכנית לועדת המאוימים.

6.

זאת ועוד, לטענת המשיבים ככל שהעתירה נוגעת לזכאותם של העותרים לסיוע כלכלי ולמעמד בישראל מכוח זכותם לכאורה לשיקום, הנסמכת על שיתוף הפעולה עם גורמי הביטחון של ישראל, הרי שדין העתירה להידחות על הסף מחמת קיומו של מעשה בית דין. בהקשר זה טוענים המשיבים כי הפסקת שיקומו של העותר ומשפחתו, לרבות לעניין הסדרת סוגיית האזרחות והתושבות, נבחנה בעבר על ידי בית משפט זה אשר מצא במסגרת עתירתו השנייה של העותר כי אין עילת התערבות בהקשר זה. המשיבים טוענים כי לא התגלו נסיבות חדשות המצדיקות שינוי מהחלטתם באשר להפסקת שיקומו של העותר ומשפחתו.

דיון והכרעה

7.

לאחר שעיינתי בכתב העתירה ובתגובת המשיבים על כל נספחיהם הגעתי לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף נוכח הנימוקים המפורטים בתגובתם המקדמית של המשיבים.

8.

בכל הקשור להסדרת מעמדם של העותרים בישראל, הרי שהעתירה מבוססת בראש ובראשונה על מאוימותם באזור. לפיכך, בטרם יפתחו שעריו של בית משפט זה לביקורת שיפוטית על החלטתם של המשיבים בנוגע להסדרת מעמדם של העותרים בישראל, על העותרים למצות תחילה את האפיק המנהלי ובמקרה דנן באמצעות פניה עדכנית לועדת המאוימים [ראו למשל: בג"ץ 3895/06 פלוני נ' שר הפנים (לא פורסם, 21.3.2007)].

9.

בנוגע לטענתם של העותרים בדבר זכות לכאורה להסדרת מעמדם מכוח שיתוף הפעולה של העותר עם גורמי הביטחון הישראלים, שוכנעתי כי יש ממש בטענת המשיבה בדבר קיומו של מעשה בית-דין לאור האמור בפסק דינו של בית משפט זה בעתירתו השנייה של העותר כמפורט לעיל [ראו והשוו: בג"ץ 4842/06 פלוני נ' שר הפנים (לא פורסם, 11.4.2007), סעיף 9]. לא נעלמה ממני העובדה כי במסגרת העתירה הנ"ל העותרת לא הייתה צד להתדיינות, אולם בשל העובדה כי הסדרת מעמדה וזכאותה לשיקום קשורים באופן ישיר למעמדו של העותר בישראל, הרי שלא מצאתי כי יש לכך נפקות של ממש בנסיבות העניין. ברוח זו סבורני שדין טענתו של העותר בדבר זכותו לכאורה לתמיכה כלכלית מכוח חובתם של המשיבים לפעול לשיקומו, אף היא להידחות מחמת קיומו של מעשה בית-דין לאור עמדתו של בית משפט זה כפי שבאה לידי ביטוי בפסק הדין שניתן בעתירתו השנייה של העותר.

10.

אשר על כן, דין העתירה להידחות על הסף. אין צו להוצאות.