פסק-דין3 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 79/08 רבקה אטון נ. ראש העיר - ירושלים

ניתן ביום

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העתירה נגד עיריית ירושלים לתשלום שווי רבע ממקרקעין על פי שומה משנת 2000 ולרישום הערת אזהרה נדחתה על הסף. בית המשפט קבע כי הטענות נוגעות למשפט האזרחי ויש להתבררן בערכאה אזרחית, שכן קיים סעד חלופי. לא נעשה צו להוצאות מאחר שלא נתבקשה תשובה.

העובדות

בשנת 1990 הגיעו התובעים לפשרה עם עירייה שקיבלה תוקף של פסק דין, לפיה תועבר להם קרקע בשטח 2,000 מ"ר. התובעים מכרו לעותרת 500 מ"ר וחתמו לטובתה על ייפוי כוח בלתי חוזר. בשל אי אישור תכנית החלוקה והפיכת הייעוד לציבורי לא הושלם ההסדר, והעותרת לא קיבלה את הקרקע.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש מקום לדון בעתירה נגד עיריית ירושלים לתשלום שווי מקרקעין ולרישום הערת אזהרה, כאשר הטענות מצויות בתחום המשפט האזרחי?

הלכות

  1. 1

    במקום בו יש לעותר סעד חלופי, לרבות סעד במסגרת הליך אזרחי או פלילי בבתי המשפט הרגילים, אין בית המשפט נזקק דרך כלל לעתירה

    ״במקום בו יש בידי העותר סעד חלופי, ובכלל זה סעד במסגרת הליך אזרחי״
    לציטוט במסמך ←
  2. 2

    טענות נגד הרשות המבוססות על הסדר פשרה אזרחי מצויות בתחום המשפט האזרחי ומקומן להתברר בערכאה אזרחית

    ״כעולה מן העתירה, טענות העותרת כלפי העיריה, מצויות בתחומי המשפט האזרחי, ולפיכך מקומן להתברר״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • עתירה
  • סעד חלופי
  • הסדר פשרה
  • ייפוי כוח בלתי חוזר
  • הערת אזהרה
  • שומה
  • עירית ירושלים
  • המשפט האזרחי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט

העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ 79/08

בפני:

כבוד השופטת א' פרוקצ'יה

כבוד השופט א' רובינשטיין

כבוד השופט ס' ג'ובראן

העותרת:

רבקה אטון

נ ג ד

המשיבים:

1. ראש העיר -

ירושלים

2. רשם המקרקעין

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרת:

עו"ד דוד אטון

פסק-דין

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.עניינה של העתירה בבקשת העותרת כי נצווה על עירית ירושלים לשלם לה שווי רבע ממקרקעין מסוימים לו היא זכאית, לטענתה, על פי שומה משנת 2000; וכן כי נורה לרשם המקרקעין לרשום הערת אזהרה לטובת העותרת, להבטחת ביצוע התשלום כאמור.

2.לפי הנטען בעתירה, בשנת 1990 הגיעו התובעים דוד ואשר פריינד (להלן – התובעים) ועיריית ירושלים, להסדר פשרה שקיבל תוקף של פסק דין במחלוקת ביניהם. במסגרת ההסדר, התחייבה העירייה להעביר לזכות התובעים שטח של 2,000 מ"ר, מתוך שטח חלקה אשר היוותה נשוא המחלוקת ביניהם. לצורך מימוש הפשרה, היה על העיריה, בין היתר, ליזום חלוקה של החלקה. תוקף ההסדר היה כפוף לאישור מועצת העיריה ושר הפנים.

עוד נטען, כי התובעים מכרו לעותרת שטח של 500 מ"ר מתוך שטח החלקה לה היו זכאים מכח הפשרה, ובמסגרת זו חתמו לטובתה על ייפוי כוח בלתי חוזר. ברם, מסיבות שונות, ובהן היעדר אישור תכנית חלוקת הקרקע שיזמה העיריה בוועדה המחוזית לתכנון ולבניה והפיכת הייעוד של הקרקע ליעוד ציבורי, לא הושלם ביצועו של הסדר הפשרה, וכתוצאה מכך העותרת לא קיבלה את הקרקע לה היתה זכאית.

3.לטענת העותרת, במהלך השנים נעשו נסיונות שונים להסדרת הסוגיה, בין בניסיון להביא לאישורה של התכנית הוועדה המחוזית, ובין בנסיונות להגיע לפשרות אחרות כגון הקצאת קרקע חלופית או תשלום שווי הקרקע. אולם, כל אלה לא צלחו. כיום טוענת העותרת, אין לעיריה יכולת למלא אחר תנאי הסדר הפשרה, ומכאן פנייתה בעתירה לבית משפט זה. הסעדים המבוקשים הם, כאמור, סעד כספי על פי שומת מקרקעין וכן רישום הערת אזהרה להבטחת זכויות העותרת לתשלום כאמור.

4.כעולה מן העתירה, טענות העותרת כלפי העיריה, מצויות בתחומי המשפט האזרחי, ולפיכך מקומן להתברר בערכאה אזרחית. במקום בו יש בידי העותר סעד חלופי, ובכלל זה סעד במסגרת הליך אזרחי או פלילי בבתי המשפט הרגילים אין בית משפט זה נזקק, דרך כלל, לעתירה (בג"ץ 5016/06 קורקין נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו , (לא פורסם, ניתן ביום 24.8.06) והפסיקה הנזכרת שם).

לאור האמור, דין העתירה להידחות על הסף, וכך אנו מחליטים.

משלא נתבקשה תשובה, לא ייעשה צו להוצאות.

ניתן היום, ח'

בשבט תשס"ח (15.1.08).

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט

ש ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצטט (1 תיקים)

מצוטט על ידי (4 מסמכים)

  • בג"ץ 6442/11עו"ד יצחק בורובסקי נ. עיריית חולוןפסק-דין
  • בג"ץ 5796/09עדה רמלר נ. מינהל מקרקעי ישראלפסק-דין
  • בג"ץ 579/09עירית בית שאן נ. שרת החינוך והתרבות -פרופ' יולי תמירפסק-דין
  • בג"ץ 533/09אמקור בע"מ נ. מינהל מקרקעי ישראלפסק-דין

הלכות

  1. 1במקום בו יש לעותר סעד חלופי, לרבות סעד במסגרת הליך אזרחי או פלילי בבתי המשפט הרגילים, אין בית המשפט נזקק דרך כלל לעתירה
  2. 2טענות נגד הרשות המבוססות על הסדר פשרה אזרחי מצויות בתחום המשפט האזרחי ומקומן להתברר בערכאה אזרחית