בג"ץ 7946/07 יוסף נוף נ. מדינת ישראל

השופט ח' מלצר:

1.

בעתירה שלפנינו מבקש העותר, אסיר הכלוא בכלא איילון ברמלה, כי נורה לשירות בתי הסוהר לבטל את עונשי הקנסות המוטלים על אסירים כאמצעי משמעת, וזאת מן הטעם שמדובר בפגיעה בזכות לקיום בכבוד, כמפורט בעתירתו. לטענת העותר, לעונשי הקנסות אין כל מקור חוקי ועל כן שירות בתי הסוהר אינו מוסמך לקנוס אסירים. עוד טוען העותר כי ממילא הכנסתו הממוצעת של אסיר נעה בין 300 ל-600 ש"ח לחודש, כאשר כחצי מהכנסה זו מגיעה לרוב ממשפחת האסיר. על כן, מבקש העותר לטעון, אין הצדקה ללקיחת הכסף שנחסך על ידי משפחת האסיר לרוב באמצעות קנס.

2.

אין בידינו להיענות לעותר וליתן את הסעד המבוקש בעתירה. כידוע, בית משפט זה לא יושיט סעד מקום שבו קיים לעותר סעד חלופי ומקום שבו העותר לא מיצה את ההליכים אל מול הרשות המוסמכת. במקרה זה, על העותר לפנות לשלטונות בתי הסוהר ולשטוח בפניהן את תלונותיו. אם יענה בשלילה, רשאי הוא לעתור לבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים, אשר במחוז השיפוט שלו הוא כלוא, בעתירה "בכל הנוגע למאסרו", כלשון סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב – 1971 (להלן – " הפקודה "). על החלטת בית המשפט המחוזי בעניין עתירת האסיר רשאי האסיר לבקש רשות ערעור לבית משפט זה (ראו סעיף 62ג לפקודה). כך או כך, הדרך שבה נקט העותר אינה הדרך המתאימה להעלות טענותיו ונדמה כי אף העותר יודע זאת מניסיון עבר שלו. ראו: בג"ץ 5908/07 נוף נ' מדינת ישראל – המשרד לביטחון פנים (לא פורסם) (2007), שם אמר חברי, השופט י' אלון , את הדברים הבאים:

"כידוע לעותר (מההליכים הקודמים שאחז בהם) - הדרך הראויה לכך הינה בפניה ב"עתירת אסיר " לבית המשפט המחוזי כקבוע לענין זה בפקודת בתי הסוהר. זהו הסעד החלופי - והדרך הראשית - ולא פניה עקיפה זו שבעתירה".

דברים דומים נאמרו לעותר

עצמו גם בבג"ץ 3173/05 יוסף נוף נ' שירות בתי הסוהר (לא פורסם) (2005), על ידי השופטת א' חיות . אין לנו איפוא אלא לחזור על הדברים גם כאן ולהפנות שוב את העותר להוראות הדין ולפסקי הדין הקודמים בעניינו.

3.

העתירה נמחקת איפוא על הסף. בנסיבות העניין אין צו להוצאות, ואולם, אם העותר לא ישכיל לפעול להבא בהתאם להוראות הדין ופסקי הדין בעניינו – הוא מסתכן כי ייפסקו נגדו בהוצאות לטובת אוצר המדינה מכוח תקנה 6 לתקנות סדר הדין בבית המשפט הגבוה לצדק, התשמ"ד – 1984.