בג"ץ 798/15 סרגיי המר נ. קרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"

1.

העתירה שבפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 11.11.2014 (ע"ע 57896-11-13, הנשיא י' פליטמן , השופטות ל' גליקסמן ו- נ' רות ונציגי הציבור נ' מאיר ו- מ' אורן ).

2.

ביסודו של ההליך נמצאת תביעה שהגישו העותרים, יורשי המנוחה פאינה מנדל ז"ל (להלן: המנוחה ), לתשלום כספים שנצברו בחשבון המנוחה בקרן מקפת מרכז לפנסיה ותגמולים אגודה שיתופית בע"מ (להלן: הקרן או המשיבה ) לבית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו. בית הדין האזורי דחה את התביעה בפסק דינו מיום 17.11.2013 (השופטת ש' מאירי

ונציג הציבור י' דיין ), וערעורם על כך נדחה בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה, מושא העתירה.

3.

בקליפת אגוז, השאלה שעלתה במסגרת ההליכים היא האם עמית של הקרן, שביקש לממש את הבחירה המוקנית לו לקבל קצבת זקנה (להבדיל משמירת זכותו לכספים שנצברו בקרן) באמצעות הגשת בקשה מתאימה אך נפטר לפני שקיבל בפועל תשלום של קצבה הוא עדיין בגדר "מבוטח" שיורשיו זכאים לקבלת את הכספים שנצברו בקרן, או שמעמדו הוא כבר זה של "פנסיונר", שיורשיו אינם זכאים לכספים אלה.

4.

נפרט בקצרה את העובדות הצריכות לענייננו: המנוחה, אשר הייתה מבוטחת אצל המשיבה, חתמה ביום 8.7.2010 על בקשה לקבל קצבת זקנה, כך שהקצבה תשתלם לה החל מחודש ספטמבר 2010 (בפועל התשלום הראשון על חשבון הקצבה היה אמור להיות מועבר עד ה-9 בחודש אוקטובר, לפי תקנון הקרן). המנוחה נפטרה ביום 29.9.2010, עוד לפני קבלת התשלום הראשון. ביום 28.9.2010, יום לפני פטירתה של המנוחה ולאחר שחלה התדרדרות במצבה הרפואי, פנה העותר 1 למשיבה וביקש

לדחות בשלב זה את תשלומי הפנסיה. העותר 1 חזר על בקשתו למחרת היום, ב-29.9.2010, לאחר שמונה כאפוטרופוס למנוחה. כמה שעות לאחר מכן נפטרה המנוחה. בפועל, עד פטירת המנוחה לא הועבר לה תשלום כקצבת זקנה.

5.

סעיף 48(ה) לתקנון הקרן קובע כי אם נפטר מבוטח שאין לו שארים יהיו יורשיו זכאים לקבלת סכום חד פעמי מהקרן. זכות זו מוקנית כאמור אך ורק למבוטח של הקרן ולא למי שמוגדר כ"פנסיונר". לטענת העותרים, יורשיה של המנוחה, בשלב שבו היא נפטרה נכון היה לראות בה מבוטחת ולא פנסיונרית, ועל-כן הם זכאים לכספים שנצברו לזכותה. טענה זו שימשה בסיס לתביעה שנדחתה, כאמור בבית הדין האזורי, ולאחר מכן אף בערעור בבית הדין הארצי.

6.

בית הדין הארצי לעבודה קבע כי לפי הוראות התקנון של הקרן לא קמה לעותרים זכאות לקבל כספים צבורים מחשבון המנוחה. זאת, מאחר שעל-פי פרשנותו הנכונה של תקנון הקרן במועד פטירתה הייתה המנוחה בגדר "פנסיונרית". עוד נקבע כי בבקשות שהגיש העותר אין לראות משום בקשה למשיכת כספי המנוחה מטעמה.

7.

בעתירה נטען כי בפסק דינו של בית הדין הארצי נפלה טעות משפטית מהותית וכי הדיון בה חשוב מאחר שהיא מעלה סוגיה עקרונית כללית בשאלה האם עמית של קרן פנסיה שנפטר בטרם קיבל קצבת זקנה צריך להיחשב "פנסיונר" או "מבוטח".

8.

לגופם של דברים, טוענים העותרים, כי המונח "פנסיונר" מוגדר בתקנון הקרן כ"מי שהקרן משלמת לו קצבת זקנה", ועל כן רק מי ששולמה לו בפועל קצבת זקנה יכול להיחשב פנסיונר. עוד מפנים העותרים להוראות סעיף 48(ב) לתקנון הקרן הקובעות כי רק "מבוטח אשר החל לקבל קצבת זקנה מהקרן או שחלפו למעלה משישים ימים מחודש הזכאות הראשון שלו לקצבת זקנה" לא יהיה רשאי למשוך כספים שנצברו בקרן. לטענת העותרים, סעיף זה מלמד כי עמית שלא החל לקבל קצבת זקנה בפועל רשאי למשוך כספים שנצברו בקרן. לבסוף, העותרים מבקשים להסתמך גם על טופס הבקשה לקצבת זקנה שנוסח על-ידי הקרן ובו מתחייב העמית כדלקמן: "עם קבלת קצבת הזקנה הראשונה לא אוכל עוד (אני, יורשי ושארי) לוותר על הקצבה ולמשוך את הכספים שנצברו בחשבוני בקרן...". לטענתם, גם לפי טופס זה המועד הקובע להכרה באדם כ"פנסיונר" הוא מועד קבלת הקצבה בפועל ולא המועד שבו חלה הזכאות לקבלת קצבה.

9.

בהחלטה מיום 2.2.2015 התבקשה המשיבה להגיש תגובה מקדמית לעתירה. המשיבה הגישה את תגובתה ביום 15.4.2015 ובה טענה כי יש לדחות את העתירה על הסף ולגופה. ראשית, נטען כי העתירה אינה מעלה שאלה מהותית בעלת השלכות רוחב עקרוניות, אלא מייצגת את עניינם של העותרים שהוא צר ומצומצם. שנית, נטען כי השאלה שעליה נסבה העתירה היא שאלה העומדת במרכזם של דיני העבודה, ובכללם דיני הפנסיה, שבהם יש לבתי הדין לעבודה מומחיות מיוחדת. שלישית, נטען כי בפסקי הדין שניתנו בעניינם של העותרים לא נפלה טעות משפטית המצדיקה את התערבותו של בית משפט זה, וכי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על פסקי דין של בית הדין לעבודה. על כן, כך נטען, אף אם קיימות מספר דרכי פרשנות סבירות לתקנון הקרן, בית משפט זה לא יתערב בפרשנות שנבחרה. לגופם של דברים, טוענת המשיבה כי במקרה בו נפטר העמית בתוך חודש הזכאות הראשון לקבלת קצבת זקנה, הקרן מחויבת בתשלום קצבת הזקנה לחודש זה (לפי סעיף 16(ב) לתקנון), ולפיכך, כבר במצב זה העמית הוא במעמד של "פנסיונר", אף אם הקצבה עצמה טרם שולמה לו.

10.

לאחר ששקלנו את הדברים, אף אנו סבורים כי דין העתירה להידחות על הסף.

11.

הלכה ידועה היא כי בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה והתערבותו מוגבלת למקרים שבהם מתגלה בפסק הדין של בית הדין הארצי טעות משפטית מהותית אשר הצדק מחייב את תיקונה (בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מו(1) 672 (1986) (להלן: עניין חטיב ); בג"ץ 1520/91 וילנסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מו(5) 502, 528-527 (1992)). אחת מאמות המידה הנבחנות בהקשר זה היא חשיבותה הציבורית של הסוגיה שנדונה בפסק הדין של בית הדין הארצי והשלכות הרוחב שנודעות לה (ראו למשל: בג"ץ 3514/07

מבטחים מוסד לביטוח סוציאלי של העובדים בע"מ נ' פיורסט , פסקה 30 (13.5.2012)).

12.

העתירה דנן אינה עומדת באמות מידה אלה. עניינה של העתירה הוא בפרשנות שיש לתת להוראות התקנון של הקרן. כפי שצוין, זוהי סוגיה שההכרעה בה מבוססת באופן מובהק על שאלות מקצועיות של דיני העבודה עצמם, אשר המומחיות בפתרונן נתונה לבתי הדין לעבודה. בענייננו, גם אם יש יותר מדרך פרשנית אחת לפתרון הסוגיה, הרי שפסק דינו של בית הדין נוקט בגישה פרשנית סבירה שאינה מצדיקה התערבות (ראו: עניין חטיב , בעמ' 694-693). יש, כמובן, גם חשיבות לכך שלא יוחסה לקרן כל פעולה לא ראויה או תכססנות. על כך ניתן להוסיף, כי הסוגיה דנן אינה בעלת השלכות רוחב של ממש, בשים לב לצירוף הנסיבות המיוחד שהוליד אותה. אכן, המקרה מעורר תחושת אי-נחת, אך במישור המשפטי, לא נמצאה עילה להתערבותנו.

13.

אשר על כן, דין העתירה להידחות. בנסיבות העניין, ולפנים משורת הדין, איננו עושים צו להוצאות.