בג"ץ 5527/18 יעל ונדה סער נ. המוסד לביטוח לאומי

השופטת ד' ברק-ארז :

1.

העתירה שבפנינו מכוונת נגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה מיום 26.3.2018 (עב"ל 9267-02-17, השופטים ל' גליקסמן , ר' פוליאק ו- א' סופר ונציגות הציבור מ' בירון בן גרא ו- י' הראל-בוכריס ). בית הדין הארצי לעבודה דחה את ערעורה של העותרת על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב-יפו מיום 10.1.2017 ( ב"ל 36963-03-14, השופט הבכיר י' לובוצקי ).

2.

ביסוד העתירה מונחת תביעתה של העותרת להכרה במחלה שממנה היא סובלת כ"פגיעת עבודה". העותרת פתחה בשנת 1994 חנות לרהיטים, מצעים ותיקים. בשנת 2002 אובחנה אצל העותרת דלקת ושטית כרונית.

3.

בשנת 2013 הגישה העותרת תביעה לביטוח לאומי להכרה במחלתה כפגיעה בעבודה. לטענת העותרת, עבודתה הייתה כרוכה בדיבור במשך שעות רבות ביום וכן בסחיבת משאות כבדים. במובן זה, תביעתה הייתה מבוססת על טענה של מיקרוטראומה , דהיינו פגיעה בעבודה שנגרמה עקב פגיעות זעירות חוזרות ונשנות לאורך זמן, להבדיל מפגיעה שהיא תוצאה של אירוע משמעותי בודד. המוסד לביטוח לאומי דחה את תביעתה של העותרת, והיא הגישה תביעה בעניין לבית הדין האזורי לעבודה.

4.

בית הדין האזורי לעבודה דחה את תביעתה של העותרת בקבעו כי לא שוכנע שקיימת תשתית עובדתית מספקת להכרה במחלה ממנה היא סובלת ככזו

שנובעת מתנאי עבודתה. בית הדין האזורי לעבודה ציין כי כדי לבסס טענה של מיקרוטראומה יש להוכיח ביצוע רצף של פעולות חוזרות ונשנות שהן זהות או דומות במהותן על פני פרק זמן משמעותי במהלך יום העבודה. לעומת זאת, כך נקבע, עבודתה של העותרת הייתה מגוונת, וכללה עיצוב ושרטוט, גיוס עובדים, פרסום, דאגה למערך הייצור, וכן נסיעות הקשורות לעבודה. בית הדין האזורי לעבודה הוסיף וקבע כי אין ראיות ל"דיבור יתר" מצדה של העותרת בזמן העבודה, או דיבור שהוא חריג במהותו. כן נקבע, כי לא הוכח שהעותרת הרימה משאות כבדים באופן קבוע ומתמשך, באופן המבסס טענה של מיקרוטראומה .

5.

העותרת הגישה ערעור לבית הדין הארצי לעבודה על פסק הדין האמור, אולם ערעורה נדחה. בית הדין הארצי לעבודה קבע כי מסקנותיו של בית הדין האזורי מבוססות היטב בתשתית העובדתית שנפרשה בפניו ובהלכה הפסוקה. בית הדין הארצי לעבודה הוסיף וציין אף הוא כי העותרת לא הוכיחה שהיה בעבודתה אלמנט של "דיבור יתר" שהיווה את עיקר עבודתה, למשל בהשוואה למורה או מרצה. כמו כן צוין כי סחיבת המשאות הייתה בשולי עיסוקה של העותרת, ולא בעיקר עבודתה, שכן בפועל היא ניהלה את העסק – על כל המשתמע מכך.

6.

העתירה דנן מכוונת, כאמור בפתח הדברים, נגד פסקי הדין האמורים. בעתירה חוזרת ומעלה העותרת, שאינה מיוצגת, את הטענות שהעלתה בערכאות הקודמות באשר למחלתה ולקשר הנטען בינה לבין עבודתה. כמו כן, העותרת טוענת כי ההחלטות בעניינה התבססו על ממצאים מהשנים 2002 והלאה, כלומר לאחר אבחון המחלה. לשיטתה, טענת המיקרוטראומה מבוססת בעיקרה על אירועים שהתרחשו לפני שנה זו, ועל כן שגו הערכאות הקודמות בכך שדחו את טענותיה בהתבסס על ממצאים אלה.

7.

לאחר עיון בעתירה אנו סבורים כי יש לדחותה על הסף, מבלי להידרש לתשובה. כפי שנפסק לא אחת, בית משפט זה אינו יושב כערכאת ערעור על בית הדין הארצי לעבודה. התערבות בפסקי דין של בית הדין הארצי לעבודה שמורה למקרים חריגים בלבד שבהם נפלה בפסק הדין טעות משפטית מהותית ושיקולי צדק מחייבים התערבות בנסיבות העניין (ראו: בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673 (1986)). במרוצת השנים, נפסק כי אמת מידה מרכזית להתערבות היא חשיבותה הציבורית הכללית של הבעיה, השלכות הרוחב שנודעות לה, או עקרוניות הסוגיה המתעוררת (ראו למשל: בג"ץ 2944/10 קוריצקי נ' בית הדין הארצי לעבודה , פסקה 51 (13.10.2015)). כמו כן, ניתן משקל לשאלה האם הטענה נסבה על שאלות שבהן יש לבית הדין לעבודה מומחיות מיוחדת (ראו למשל: בג"ץ 5195/10 טיבי נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פסקה 3 (19.7.2010); בג"ץ 798/15 המר נ' קרן מקפת מרכז לפניה ותגמולים , פסקה 12 (28.4.2015)).

8.

במקרה דנן, ההבנה למצבה של העותרת אינה גורעת מהתרשמותנו כי לא מתקיימות אמות המידה הנדרשות להתערבות בפסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה. פסקי הדין שכלפיהם מכוונת העתירה עוסקים בסוגיה המצויה בליבת סמכותו ומומחיותו של בית הדין לעבודה – פסיקת תגמולי ביטוח לאומי על רקע טענה לפגיעה בעבודה (ראו: בג"ץ 2930/08 שיידין נ המוסד לביטוח לאומי סניף חדרה (27.4.2008); בג"ץ 7333/15 פלוני נ' בית הדין הארצי לעבודה בירושלים , פסקה 15 (7.3.2016)). יתר על כן, הטענות המועלות בעתירה אינן עקרוניות באופיין, אלא ממוקדות בעניינה של העותרת בלבד ומכוונות כלפי עניינים עובדתיים שהתבררו על-ידי הערכאה הדיונית. בנסיבות אלה, אין מקום כאמור להתערבותנו.

9.

העתירה נדחית אפוא. אנו מאחלים לעותרת בריאות טובה. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תשובה, אין צו להוצאות.