בג"ץ 2930/08 אנטולי שיידין נ. המוסד לביטוח לאומי סניף חדרה

השופט י' דנציגר:

העתירה שבפנינו מופנית כנגד פסק דינו של בית הדין הארצי לעבודה שניתן במסגרת ערעור שהגיש העותר על פסק דינו של בית הדין האזורי לעבודה בחיפה.

הרקע העובדתי

1.

העותר ואשתו, ילידי השנים 1938 ו-1939 בהתאמה, מקבלים מהמשיב, המוסד לביטוח לאומי, קצבת זקנה, על פי חוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב], התשנ"ה-1995 (להלן: חוק הביטוח הלאומי ). בד בבד, משולמת לעותר ולאשתו גמלת הבטחת הכנסה, על פי חוק הבטחת הכנסה, התשמ"א-1980 (להלן: חוק הבטחת הכנסה ), בגובה ההפרש בין קצבת הזקנה המשולמת להם, לבין גובה קצבת הבטחת ההכנסה המקסימאלי לו זכאים זוג ללא ילדים בני 55 שנים ומעלה.

2.

העותר הגיש תביעה לבית הדין האזורי לעבודה בחיפה (להלן: בית הדין האזורי ) וביקש לחייב את המשיב לשלם לו גמלת הבטחת הכנסה מלאה, בנוסף לקצבאות הזקנה המשולמות לו ולאשתו. לטענת העותר, הוא ואשתו זכאים לקבל את הסכום המלא של גמלת הבטחת הכנסה לו זכאים בני זוג ללא ילדים בני 55 שנים ומעלה (שעומד, לטענתו, על סך 3,795 ₪), ובנוסף, זכאים הם לקבל את קצבת הזקנה המשולמת להם. בית הדין האזורי דחה את תביעתו של העותר בקובעו כי לטענותיו אין כל בסיס בחוק.

בית הדין האזורי ציין, כי כל גמלה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי היא בגדר "הכנסה" כמשמעה בחוק הבטחת הכנסה, ועל כן גם קצבת זקנה היא בגדר "הכנסה" המובאת בחשבון לצורך תשלום השלמת הכנסה. עוד נקבע כי מאחר והעותר ואשתו מקבלים קצבאות זקנה, הם אינם זכאים לקבל, בנוסף לקצבת הזקנה המלאה,

גם גמלת הבטחת הכנסה מלאה, אלא רק השלמת הכנסה בגובה ההפרש בין קצבת הזקנה המשולמת להם, לבין קצבת הבטחת הכנסה המקסימאלית המשולמת לבני זוג בלי ילדים, בני 55 שנים ומעלה.

3.

על פסק דינו של בית הדין האזורי הגיש העותר ערעור לבית הדין הארצי לעבודה (להלן: בית הדין הארצי ). כבוד השופט ש' צור, אליו הצטרפו כבוד השופט ע' רבינוביץ וכבוד השופטת ו' וירט-ליבנה, דחה את הערעור בציינו כי המושג "הכנסה" לפי חוק הבטחת הכנסה מוגדר בסעיף 9 לחוק והוא כולל "כל גמלה כמשמעותה בחוק הביטוח הלאומי", ולפיכך, מי שזכאי לקצבת זקנה לפי חוק הביטוח הלאומי הוא בעל "הכנסה" ולכן חל עליו סעיף 5(ב) לחוק הבטחת הכנסה. על פי סעיף 5(ב) האמור, הגמלה לפי חוק הבטחת הכנסה למי שיש לו "הכנסה" היא בגובה ההפרש שבין ה"הכנסה" (היא קצבת הזקנה של העותר) לבין תקרת גמלת הבטחת ההכנסה המגיעה למי שאין לו הכנסה כלל, כקבוע בתוספת השנייה לחוק. מכאן שהעותר אינו זכאי למלוא גמלת הבטחת הכנסה בנוסף לקצבת הזקנה אלא רק להשלמת גמלת הבטחת הכנסה בין שיעור קצבת הזקנה לה הוא זכאי לבין תקרת הבטחת הכנסה הקבועה בחוק.

4.

גם פסק דינו המנומק של בית הדין הארצי לא הניח את דעתו של העותר, והוא פנה לבית משפט זה בעתירה המונחת לפנינו.

טענות העותר

5.

לטענת העותר, בפסקי הדין של בית הדין האזורי ושל בית הדין הארצי נפלו טעויות אשר מצדיקות את התערבותו של בית משפט זה. טענתו המרכזית של העותר הינה, כי קצבת הזקנה המשולמת לו אינה צריכה להיכלל במושג "הכנסה" לצורך חישוב שיעור הבטחת הכנסה במלואה, ולכן אין מקום להפחית משיעור גמלת הבטחת ההכנסה המלאה את קצבת הזקנה שמקבל העותר.

עוד טוען העותר כי קיימת "אי ודאות" לגבי מושגים שונים בחוק הביטוח הלאומי, כגון המושג "הכנסה" והמושג "הסכום הקובע", והוא מעלה "המלצות לגבי הכנסת שינויים ותוספות לחקיקה".

בנוסף, לטענת העותר, במהלך ההליכים בבית הדין האזורי ובבית הדין הארצי התרחשו "מקרי אי ציות והפרה רבים של ההליכים המשפטיים", כגון אי עמידה במועדי הגשת כתבי טענות על ידי המשיב, עיוותים בפרוטוקול הדיונים ועוד.

דיון והכרעה

6.

המלצותיו של העותר בעניין הכנסת שינויים ותוספות בחקיקה: לא זו בלבד ש"סעד" זה לא נזכר בכתב התביעה המקורי של העותר, אלא שבנוסף, דומה כי אין מקומן של טענות אלה בהליך דנן, שעניינו טעות שנפלה, על פי הטענה, בפסקי דינם של בית הדין האזורי ושל בית הדין הארצי.

7.

טענותיו של העותר בעניין פגמים שנפלו, לכאורה, בניהול ההליכים בערכאות הקודמות: נראה כי טענות אלה מועלות לראשונה על ידי העותר בבית משפט זה, וכבר מטעם זה דינן להידחות על הסף (ראו: בג"צ 6218/00 הסופרת קורינה נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 8.11.2000)).

8.

טענת העותר כי קצבת זקנה אינה בגדר "הכנסה" לצורך חוק הבטחת הכנסה: למעשה, טוען העותר כי נפלה טעות בפרשנות שאותה נתנו בית הדין האזורי ובית הדין הארצי למונח "הכנסה" שבחוק הבטחת הכנסה. לדידו, קצבת זקנה אינה נכנסת בגדר המושג "הכנסה" שבחוק האמור, ולפיכך אין מקום "לקזז" מהשיעור המקסימאלי של גמלת הבטחת ההכנסה לו זכאים העותר ואשתו את סכום קצבת הזקנה המשולמת להם.

9.

כידוע, בית משפט זה אינו נוטה להתערב בנושאים שנדונו לפני בית הדין לעבודה בתחום סמכותו הייחודית, אלא אם כן מתקיימים שני תנאים מצטברים: (1) נתגלתה טעות משפטית מהותית ; וכן (2) הצדק מחייב את התערבותו של בית משפט זה, לאור נסיבות העניין (בג"צ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673, 693 (1986) (להלן: הלכת חטיב ); בג"צ 2619/04 בסון נ' בית הדין הארצי לעבודה (לא פורסם, 19.3.2004); בג"צ 2316/07 אמיר נ' המוסד לביטוח לאומי (לא פורסם, 30.10.2007)).

10.

בהלכת חטיב נפסק , כי המקרים שבהם אפשרית פרשנות משפטית לכאן או לכאן, הם, בדרך כלל, דוגמא לנסיבות שבהן אין להסיק על דבר קיומה של טעות משפטית מהותית (הלכת חטיב , 693).

11.

יוער, כי קיימת בבית משפט זה גישה לפיה שאלת פרשנותו של דבר חקיקה הינה דווקא מקרה בו מן הראוי שבית משפט זה יתערב, שכן מתפקידו ובסמכותו של בית משפט זה לפרש חוקים. ראו: בג"צ 1520/91 וילנסקי נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מו(5) 502 (1992), סעיף 28 לחוות דעתו של כבוד השופט (כתוארו אז) מ' חשין; בג"צ 3679/94 אגודה ארצית של מנהלים נ' בית הדין האזורי , פ"ד מט(1) 573 (1995), חוות דעתו של כבוד השופט (כתוארו אז) מ' חשין; בג"צ 3648/97 סטמקה נ' שר הפנים , פ"ד נג(2) 728 (1999), סעיף 8 לחוות דעתו של כבוד השופט (כתוארו אז) מ' חשין; בג"צ 8111/96 הסתדרות העובדים החדשה נ' התעשייה האווירית לישראל בע"מ , פ"ד נח(6) 481 (2004), חוות דעתו של המשנה לנשיא (בדימ') מ' חשין; חוות דעתה של כבוד השופטת מ' נאור.

12.

במקרה שבפנינו טוען העותר כי הפרשנות שנתן בית הדין הארצי למונח "הכנסה" הינה מוטעית, וכי הפרשנות שלו, לפיה קצבת זקנה אינה בגדר "הכנסה" הינה הפרשנות הנכונה. דברי החקיקה שכנגדם טוען העותר - חוק הביטוח הלאומי וחוק הבטחת הכנסה - הינם ב"ליבה" של דברי החקיקה שנמסרו לסמכותם הבלעדית של בתי הדין לעבודה, לדון בהם ולפרשם, ואין מקום להתערבותנו בפסק הדין של בית הדין הארצי. אין פירוש הדבר כי בכל מקרה יימנע בית משפט זה מלעסוק בדברי חקיקה אלה או אחרים שנמסרו לסמכותו של בית הדין לעבודה; אלא שבנסיבות המקרה, סברנו כי בית הדין הארצי צדק בפרשנות החוק, הכל כמפורט בפסק הדין.

13.

לאור האמור לעיל, נדחית העתירה על הסף, ללא צו להוצאות.