בג"ץ 2619/04 אברהם בסון נ. בית הדין הארצי לעבודה

השופט א' גרוניס:

1.לפנינו עתירה נגד החלטתו של בית הדין הארצי לעבודה (להלן - בית הדין הארצי) מיום 22.2.04 (כבוד השופט י' פליטמן), אשר דחה את בקשת רשות הערעור של העותר על פסק דינו של בית הדין האיזורי בתל אביב (להלן - בית הדין האיזורי). בית הדין האיזורי (כבוד השופטת ו' סאמט) דחה את תביעתו של העותר בנוגע לזימונו לבדיקה בפני המשיבה 4 ובעניין אחוזי נכותו.

2.עניינו של העותר הובא בפני המשיבה 4, בית הדין האיזורי ובית הדין הארצי מספר פעמים. נפרט בקצרה את עיקרי הדברים. ביום 24.7.90 נקטעה אגודלו השמאלית של העותר כתוצאה מתאונת עבודה. הוועדה הרפואית של המוסד לביטוח לאומי בדרגה הראשונה קבעה (להלן - הוועדה הראשונה), כי העותר זכאי לגימלה בגין 10 אחוזים של נכות נפשית לצמיתות ו-10 אחוזים בשל קטיעת האצבע (להלן - הקטיעה). ערעורו של העותר בפני המשיבה 4 (להלן - הוועדה לערעורים) בעניין אחוזי הנכות שנקבעו לו עקב הקטיעה התקבל ונקבעו לו 19 אחוזי נכות. הוועדה לערעורים זימנה את העותר לבדיקה חוזרת של מצב נכותו הנפשית ולהעלאת טיעוניו בעניין. זאת על אף שלא הוגש ערעור בעניין על ידי העותר או על ידי המשיב 3. העותר נעדר מהדיון בפני הוועדה לערעורים וזו החליטה לבטל את דרגת הנכות הנפשית שנקבעה לו בוועדה הראשונה. על החלטה זו ערער העותר תחילה לבית הדין האיזורי ובהמשך לבית הדין הארצי. ביום 15.5.96 נתן בית הדין הארצי פסק דין מתוקן שאישר את הסכמת הצדדים לפיה עניינו של העותר יוחזר לוועדה לערעורים, שם יוכל העותר להתגונן בנוגע לנכות הנפשית. ביום 27.1.97 החליטה הוועדה לערעורים להפחית את דרגת נכותו הנפשית של העותר ל-0 אחוזים. על החלטה זו הגיש העותר ערעור נוסף לבית הדין האיזורי ולאחר מכן לבית הדין הארצי. ביום 20.1.00 קבע בית הדין הארצי כי עניינו של העותר יוחזר לוועדה לערעורים, כאשר עניין זימונו של פסיכיאטר נוסף לוועדה יושאר לשיקול דעתה. הוועדה לערעורים שמעה את הפסיכיאטר מטעם העותר והחליטה להזמין פסיכיאטר נוסף. כמו-כן, דרשה הוועדה לערעורים כי העותר יתייצב לבדיקה בפניה. משנמצא הפסיכיאטר הנוסף שנתבקש להופיע פסול, נקרא פסיכיאטר אחר למועד מאוחר יותר. בשלב זה תבע העותר מבית הדין האיזורי כי יצהיר שהוועדה לערעורים אינה רשאית לזמן אותו לבדיקה ועליה ליתן החלטה ללא זימונו. עוד תבע העותר, כי הועדה והמשיב 3 יקבעו את נכותו של העותר בגובה 29 אחוזים. כאמור, תביעתו של העותר נדחתה בבית הדין האיזורי ובקשת רשות הערעור לבית הדין הארצי נדחתה אף היא.

3.בעתירה זו מבקש העותר כי נורה למשיב 3 לשלם לו קצבה בגין 29 אחוזי נכות. לדברי העותר, על הוועדה לערעורים להשאיר בעינה את החלטת הועדה הראשונה בדבר אחוזי נכותו הנפשית מבלי שיידרש להיבדק בפניה. דינה של העתירה להידחות על הסף. הן בית הדין האיזורי והן בית הדין הארצי התייחסו בהרחבה להשגותיו של העותר. הטענות אותן שטח העותר בפנינו אינו שונות במהותן מאלו שהועלו בפני הערכאות הקודמות שדנו בעניינו. כידוע, בית משפט זה אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות בית הדין הארצי לעבודה. בית משפט זה יתערב אך מקום שמתגלית טעות משפטית מהותית המצדיקה את התערבותו (ראו למשל, בג"ץ 525/84 חטיב נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד מ(1) 673; בג"ץ 7029/95 הסתדרות העובדים הכללית החדשה נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נא(2) 63, 88; בג"ץ 840/03

ארגון הכבאים המקצועיים בישראל - ועד כבאים נ' בית הדין הארצי לעבודה , פ"ד נז(6) 810 ). לא שוכנענו שבמקרה הנוכחי נעשתה טעות המצדיקה התערבות מסוג כזה. אין מדובר בשאלה משפטית בעלת השלכה כללית או במקרה חריג.

אשר על כן, אנו דוחים את העתירה על הסף.