בג"ץ 8057/08 מוחמד פואז נ. פקיד שומה טבריה משרד האוצר

השופט ס' ג'ובראן :

לפנינו עתירה למתן צו על תנאי להורות למשיב ליתן טעם מדוע אינו מחשב את הרווח הגולמי בשומות הכנסותיו של העותר בשנים 1996-1993 לפי רווח גולמי של 10.2%, וכן בקשה למתן צו ביניים שיאסור על המשיב מלנקוט בכל הליך בגין שומות שהוצאו לעותר לשנים אלו.

העותר ניהל עסק לשיווק מוצרי מזון לבעלי חיים וגידול בעלי חיים. בגין פעילותו זו בשנים 1996-1993 הוצאו לו שומות לפי מיטב השפיטה. העותר ערער על שומות אלו בבית המשפט המחוזי בנצרת (עמ"ה 120/00) ערעורו התקבל באופן חלקי ובית המשפט (כבוד השופט נ' ממן ) קבע בפסק הדין קביעות שונות לעניין השומות. על פסק הדין ערער העותר בפני בית משפט זה בטענות שונות אך ביום 13.9.2005 נדחה ערעורו (ע"א 9792/02).

מכאן העתירה שלפנינו בגדרה מבקש העותר להשיג על שגיאות שנפלו לשיטתו בפסק דינו של בית המשפט המחוזי ובעיקר על סתירה פנימית לכאורה בין קביעות שונות בפסק הדין לעניין שיעור הרווח הגולמי שנקבע בשומה. כן, מלין הוא על שהמשיב מבקש ליישם את פסק הדין באופן עיוור ועל אף הסתירה האמורה.

עיינו בעתירה ובנספחיה והגענו לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בהליכים אזרחיים בערכאות שיפוטיות מוסמכות, ובכלל זה פסקי דינו והחלטותיו של בית המשפט העליון (ראו למשל, בג"ץ 4828/05 פלוני נ' כב' השופטת א' פרוקצ'יה (לא פורסם 15.6.2005); בג"ץ 5952/08 פלונית נ' בית משפט העליון בירושלים (טרם פורסם, 3.7.2008)). העותר מבקש למעשה להשיג על החלטה שניתנה בבית המשפט המחוזי ואף נידונה בפני בית משפט זה. נוכח האמור, ברי כי אין טענה זו מצדיקה את התערבותינו.

אי לכך, נדחית העתירה.