פרטי ההליך
בבית המשפט העליון
בירושלים
בג"ץ
8098/12 - ה'
לפני:
כבוד הרשמת
ליאת בנמלך
העותרים:
1. מוחמד וליד
2. המוקד להגנת הפרט מיסודה של ד"ר לוטה זלצברג
נ ג ד
המשיבים:
1. המפקד הצבאי לאיזור הגדה המערבית
2. ראש המנהל האזרחי
3. היועץ המשפטי לגדה המערבית
בקשה לפסיקת הוצאות
החלטה
בפניי בקשת העותרים לפסיקת הוצאות לאחר שהעתירה נמחקה לבקשתם משניתן להם הסעד העיקרי לו עתרו - מתן היתר כניסה למרחב התפר לעותר 1 לצורך עיבוד אדמות משפחתו.
מטיעוני הצדדים עולה כי ההחלטה בדבר הענקת היתר כניסה זמני לעותר 1
התקבלה יום קודם להגשת העתירה והודעה לעותר סמוך לאחר הגשתה, ועל כן דומה כי ניתן לצאת מנקודת הנחה כי לא התקיים קשר סיבתי בין הגשת העתירה ובין קבלת הסעד. ואולם בכך אין כדי לשלול פסיקת הוצאות לטובת העותרים, שכן יש לבחון האם עלה בידי המשיבים לסתור את ההנחה הקמה נוכח מתן הסעד, ולפיה העתירה שהגישו העותרים היתה מוצדקת עת הוגשה, בראייה סבירה ואובייקטיבית (ראו בג"ץ 2908/06 איוונוב נ' שר הפנים , פסקה 5 (21.4.2010)).
לאחר שעיינתי בכל החומר שבתיק מצאתי כי המשיבים לא הרימו נטל זה. זאת שכן, אף לגישת המשיבים, הטוענים כי הבקשה המקורית מיום 17.7.2012 אשר הוגשה לפי הטענה במת"ק הפלסטיני לא הועברה למת"ק הישראלי, הרי שבין החודשים אוגוסט עד אוקטובר 2012 נערכו ארבע פניות לראש מת"ק ג'נין ופניות אלו לא נענו. לטענת המשיבים אמנם הפניות לא הופנו לגורם הנכון והיה על העותרים לפנות בבירור למת"ק הפלסטיני, אך גם אם כך הוא (וזאת מבלי להביע עמדה במחלוקת בין המשיבים לעותרים להיכן ראוי לפנות לבירור סטטוס הטיפול בבקשות), סבורני כי לא היה מקום להתעלם מפניות אלו ולהותירן ללא כל מענה, ולכל הפחות היה מקום להפנות את העותרים לגורם המתאים לשיטת המשיבים. לא למותר לציין בהקשר זה כי גם המשיבים עצמם ציינו כי ההנחיות לגורמים הרלבנטיים חודדו בעקבות המקרה, ועוד יצוין כי התשובה שנשלחה לעותרים סמוך לאחר הגשת העתירה התייחסה לפניה הראשונה מתוך אותן ארבע פניות. יוזכר בהקשר זה כי אי קבלת מענה ענייני על-אף פניות חוזרות ונשנות לרשות עשוי במקרים מסוימים להצדיק, כשלעצמו, את הגשת העתירה ואת חיוב המשיבים בהוצאות (השוו בג"ץ 10239/03 זלצר נ' שר הפנים (30.5.2004)).
יחד עם זאת לעניין שיעור ההוצאות יש ליתן משקל לעובדה שכאמור הסעד ניתן לעותר 1 שלא בעקבות הגשת העתירה, וסמוך לאחר הגשתה. כן יש ליתן משקל לכך שלא נדרשה הכרעה לגופם של דברים ולכך שהעותרים לא ציינו מה היו הוצאותיהם בפועל.
לאחר שאיזנתי בין כל השיקולים הצריכים לעניין החלטתי כי יש לחייב את המשיבים בשכר טרחת עורך-דין של העותרים בשיעור מתון של 1,500 ש"ח ובהוצאות משפט בסך של 500 ש"ח (סכומים אלו יישאו הפרשי הצמדה וריבית כדין מיום החלטתי זו ועד לתשלום בפועל).
כן תושב לידי העותרים האגרה, בניכוי הסכום הנקוב בפרט 33 לתוספת לתקנות בתי המשפט (אגרות), תשס"ז-2007.
ניתנה היום, ז' בניסן תשע"ד (7.4.2014).
ליאת בנמלך
ר ש מ ת