בג"ץ 10239/03 אנג'לה זלצר נ. שר הפנים אברהם פורז

בפניי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

בעתירה שבכותרת נתבקש צו על תנאי כנגד המשיב, על מנת שזה ישיב לפניותיה של העותרת לקבלת אשרת עולה, ועל מנת שינפיק לעותרת תעודת עולה מכוח חוק השבות, התש"י – 1950. מתגובה שהגיש המשיב עולה, כי המבקשת לא נקטה בהליכים המתאימים לשם קבלת תעודת עולה, ועל רקע זה, בסופו של דבר, משכה העותרת את העתירה, ועתה היא מבקשת לחייב את המשיב בהוצאות.

אמת המידה לפסיקת הוצאות בעקבות מחיקת עתירה על ידי מגישה נקבעה בבג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון, פ"ד מח(4) 217. על פי אמת מידה זו, זכאי עותר לפסיקת הוצאות אם העתירה נופלת לגדר אחד מ – 4 קריטריונים:

"1. האם היה צידוק בהגשת העתירה;

2.

האם לא הזדרז העותר ופנה לבית המשפט הגבוה לצדק טרם שמיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפניו ופעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות;

3.

האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה;

4.

האם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה עוד לפני שזו התבררה בפני בית המשפט".

כפי שתואר לעיל, הצו על תנאי בעתירה שבכותרת נתבקש, ראשית לכל, על מנת להורות למשיבים להשיב לעותרת על בקשתה. למעשה, עולה מן העתירה ומן הבקשה שבפניי תמונה, אשר לא נסתרה בתגובת המשיבים, ולפיה פניות העותרת בכתב, אשר צורפו לעתירה, לא נענו במענה ענייני על ידי המשיב. יש להדגיש, כי מדובר בסידרה של פניות בכתב, אשר נשלחו לאורך פרק זמן של כחמישה חודשים. לא הובהר, מדוע המשיב, או הפרקליטות, לא השיבו לעותרת, במענה לפניותיה, את אותה התשובה אשר ניתנה בתגובה שהוגשה במסגרת העתירה שבכותרת. לא הובהר, מדוע לא נמסר לה, כבר באותו שלב, כי עליה לפנות בבקשה בערוץ אחר. במצב זה, אין קושי של ממש לקבוע, כי העתירה, ככל שמדובר בחלקו הראשון של הסעד המבוקש, היתה עתירה מוצדקת, אשר מזכה את העותרת בפסיקת הוצאות. אין גם כל קושי לקבוע, כי הגשת העתירה היא שגרמה, לראשונה, לקבלת התייחסות עניינית מטעמו של המשיב. במצב דברים זה, מתקיימות בעתירה שתים מאמות המידה המפורטות לעיל.

ניתן להוסיף, כי אפילו לא היה זה המצב, נראה כי היה מקום לפסיקת הוצאות במקרה זה. הגשת עתירה לבית משפט, המתחייבת לאחר שבמסגרת פניות חוזרות ונשנות לרשות בכתב לא ניתן מענה ענייני, מהווה תוצאה של מחדל מצד הרשות, ומן הראוי שהרשות תישא לפחות בחלק מן ההוצאות, אשר נגרמו בשל מחדלה, אם לא ניתן למחדל זה הסבר מניח את הדעת. כמובהר לעיל, הסבר כזה לא ניתן בהליך שבפניי.

התוצאה היא, כי הבקשה מתקבלת. המשיב ישא בהוצאות העותרת בסך של 7,000 ₪. סכום זה כולל מע"מ, וישא הפרשי רבית והצמדה עד ליום התשלום בפועל.