פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
8137/08
בפני:
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופט ס' ג'ובראן
כבוד השופטת א' חיות
העותרים:
עבד אל מונעם אלצאנעה ואח'
נ ג ד
המשיבים:
1. כב' השופטת המחוזית - ד"ר דפנה אבניאלי
2. הוועדה המקומית לתכנון ולבניה עומר
עתירה למתן צו על תנאי וצו ביניים
בשם העותרים:
עו"ד שמואל זילברמן
פסק-דין
השופטת א' חיות:
1.
העותרים הם בני שבט טראבין אלסאנע והם מתגוררים במתחם השבט הסמוך ליישוב עומר. בשנת 2006 הגישה המשיבה 2 לבית משפט השלום בבאר שבע בקשות לפי סעיף 212 לחוק התכנון והבנייה, תשכ"ה-1965, בהן עתרה למתן צווי הריסה ביחס לארבעה-עשר מבנים באותו מתחם אשר נבנו לטענתה ללא היתר אך לא עלה בידיה לאתר את זהותם של בעלי המבנים או את האחראים על הבניה. לאחר שבית משפט השלום בבאר שבע נעתר לבקשות פנו אליו העותרים בבקשה לביטול צווי ההריסה.
בית המשפט דחה את הבקשה אך עיכב את ביצוע
הצווים עד ליום 30.9.2008. בחודש מאי 2008 הגישו העותרים לבית המשפט המחוזי בבאר שבע ערעור על החלטה זו ועימו הגישו בקשה לעיכוב ביצועם של צווי ההריסה עד למתן הכרעה בערעור. לאחר הגשת הבקשה ותגובת המשיבה 2 הורה בית המשפט המחוזי (כב' השופטת ד' אבניאלי) כי העותרים יבהירו, בלווי תצהיר, מהי זיקתם למבנים ומהו הנזק שייגרם לכל אחד מהם במידה שביצועם של הצווים לא יעוכב. העותרים ניסו לטעון כי ניתן להסתפק לעניין זה בתצהירים שכבר הגישו בבית משפט השלום אך לבסוף הגישו תצהירים בעניין זיקתם למקרקעין ושבו וביקשו להורות על עיכוב ביצוע צווי ההריסה. המשיבה 2 הגיבה לבקשה והעותרים הגישו תשובה לתגובה אך עד כה טרם ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי בבקשה לעיכוב הביצוע. על כך מלינים העותרים בעתירה דנן ולטענתם כתוצאה מאי מתן ההחלטה עלולים המבנים שבהם הם מתגוררים להיהרס מבלי שנשמעו טענותיהם בערעור. העותרים טוענים כי פרק הזמן הארוך שחלף ממועד הגשת הבקשה לעיכוב הביצוע (25.5.2008) ועד היום מבלי שניתנה בה החלטה הוא בלתי סביר, ועוד הם מלינים על כך שבהחלטתה דרשה כב' השופטת אבניאלי הגשת תצהירים חדשים (שהוגשו) לגבי זיקתם למבנים אף כי בית משפט השלום קיבל בעניין זה את טענתם לגבי היותם למצער צד נפגע הרשאי להתגונן מפני צווי ההריסה. העותרים מוסיפים וטוענים כי בהתנגדותה לעיכוב הביצוע, שהינה התנגדות סרק, עלולה המשיבה 2 לגרום להם נזק בלתי הפיך ולבסוף הם טוענים כי גם מבחינה מהותית לא היתה הצדקה למתן צווי ההריסה וכי סיכויי הערעור שהוגש על ידם טובים במיוחד. על כן מבקשים העותרים כי נורה לבית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע צווי ההריסה עד למתן פסק דין בערעור ולחלופין עד למתן החלטה סופית בבקשה לעיכוב הביצוע וכן כי המשיבה 2 תסיר את התנגדותה לעיכוב ביצוע צווי ההריסה ותימנע מביצועם עד למתן הכרעה בערעור. כמו כן מבקשים העותרים כי יינתן צו ביניים לפיו עד למתן החלטה בעתירה תימנע המשיבה 2 מביצועם של צווי ההריסה.
2.
דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא מלפנינו כי בית משפט זה בשבתו כבית המשפט הגבוה לצדק אינו משמש ערכאת ערעור על החלטותיהם של בתי המשפט הרגילים ואינו מתערב בהליכים אזרחיים או פליליים המתנהלים בבתי משפט אלה, אלא אם עולה טענה של היעדר סמכות או מקום שבו מתגלית תופעה קיצונית של שרירות בתחום שהוא מינהלי טהור (ראו: בג"ץ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683, 702 (1987); בג"ץ 5679/07 עו"ד בן ציון קבלר נ' כב' השופט אהרון אמינוף (טרם פורסם, 27.6.2007)). בקשת העותרים בפנינו היא כי נתערב בהליכי הערעור המתנהלים בבית המשפט המחוזי בבאר שבע ובהליך הביניים לעיכוב ביצוע שהוגש במסגרתו. דא עקא העתירה אינה מגלה על פני הדברים עילה להתערבות המבוקשת וזאת נוכח המבחנים המחמירים בהם כבל עצמו בית משפט זה בעניינם כגון אלה. על העותרים להעלות, אפוא, את טענותיהם כולן, לרבות הטענה בדבר העיכוב במתן החלטה בבקשה לעיכוב ביצוע, במסגרת ההליכים המתנהלים בבית המשפט המחוזי.
העתירה נדחית, אפוא, על הסף ועימה הבקשה למתן צו ביניים.
ניתן היום, כ"ח אלול התשס"ח (28.9.2008).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת