בג"ץ 864/09 עו"ד יהושע קדוש נ. נציבות שירות בתי הסוהר

השופטת א' פרוקצ'יה:

1.

זוהי עתירה המכוונת לביטול פסקי דין של בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי בהם הורשע העותר בביצוע עבירות הטרדה מינית ומעשה מגונה בכוח. כן מבוקש ביטולה של פקודת המאסר שהוצאה על בסיס אותם פסקי הדין.

2.

בשנת 2004 הוגש נגד העותר, עורך דין במקצועו, כתב אישום לבית משפט השלום בפתח-תקווה. כתב האישום החזיק שני אישומים. על-פי הראשון, העותר הטריד מינית את המזכירה שעבדה במשרדו (להלן - המתלוננת), בהצעות חוזרות בעלות אופי מיני, ובהתייחסויות חוזרות המתמקדות במיניותה, על אף שהמתלוננת הבהירה לו כי היא אינה נענית להצעותיו. על-פי האישום השני, ביצע העותר מעשה מגונה במתלוננת, בלא הסכמתה, תוך שימוש בכוח כלפיה.

3.

בית משפט השלום בפתח-תקווה (כב' השופטת ל' לב-און) הרשיע את העותר במיוחס לו. בית המשפט נתן אמון בעדויות המתלוננת, בעלה וגיסה, אשר התחזקו לנוכח הימנעות העותר מחקירת המתלוננת וממתן עדות בבית המשפט, בלא שניתן לכך הסבר מתקבל על הדעת. בית המשפט גזר על העותר שמונה חודשי מאסר לריצוי בפועל, שנים-עשר חודשים מאסר על תנאי לשלוש שנים, כשהתנאי הוא שלא יעבור על העבירות שאותן ביצע, וכן תשלום פיצוי למתלוננת בסכום של 15,000 ש"ח.

4.

העותר ערער על הרשעתו בפני בית המשפט המחוזי במחוז מרכז. בית המשפט המחוזי (השופט מ' פינקלשטיין בהסכמת השופטים ז' כספי וא' יעקב) דחה את הערעור. העותר הוסיף והגיש בקשה לרשות ערעור פלילי לבית המשפט העליון (רע"פ 8844/08, בפני כב' השופט ס' ג'ובראן). בקשה זו נדחתה אף היא, ובהחלטת בית המשפט נקבע כי על העותר להתייצב לתחילת ריצוי מאסרו ביום 1.2.09.

מכאן העתירה.

5.

העותר תוקף בעתירתו את ההליך הפלילי שנוהל בעניינו למן תחילתו ועד סופו. הוא מכביר טענות בנוגע לניהול חקירת המשטרה, לגביית העדויות, להגשת כתב האישום, לתובעת אשר ייצגה את המדינה, ולקביעותיהן של שתי הערכאות שדנו בעניינו - בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי. בין היתר טוען העותר, כי חקירות המשטרה בוצעו בניגוד לחוק, שלא על-ידי הגורם המוסמך לכך, כי כתב האישום נגדו הוגש ללא החלטת הגורם המוסמך, וכי אף ניהול ההליך הפלילי נעשה שלא על-ידי תובע מוסמך. עוד טוען הוא כי בכתב האישום יוחסו לו ביצוע מעשים על-פי סעיפי חוק שאינם מקימים עבירות, כך שאין כנגדו כל אשמה וכתב האישום חסר תוקף. לפיכך סבור הוא כי, ניהול ההליכים כנגדו נעשה בחוסר סמכות, ועל כן, לשיטתו, פסקי הדין של בית המשפט השלום והמחוזי הינם חסרי תוקף ובטלים מעיקרם. העותר טוען עוד כי בית המשפט השלום ובית המשפט המחוזי טעו בקביעותיהם השונות שניתנו על בסיס טענותיו. עוד מוסיף הוא, כי פקודת המאסר שהוצאה נגדו בבית המשפט העליון לאחר שנדחתה בקשתו לרשות ערעור, ניתנה בגין הוראות חוק שאינן קיימות, ועל כן פקודת המאסר בטלה אף היא. נוכח כל האמור לעיל, מבקש הוא צווים אשר יקבעו כי הן פסקי הדין של בית משפט השלום ובית המשפט המחוזי בעניינו, והן פקודת המאסר שניתנה בעקבותם, בטלים מעיקרם.

6.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בית המשפט הגבוה לצדק איננו דן כערכאת ערעור על החלטותיהן ופסקי דינן של ערכאות השיפוט האחרות במדינה, ואיננו מתערב בהליכים אזרחיים או פליליים המתנהלים בבתי משפט אלה, אלא אם עולה טענת היעדר סמכות או מקום בו מתגלה שרירות קיצונית בתחום מינהלי טהור (בג"צ 583/87 הלפרין נ' כב' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פד"י מא(4) 683, 702 (1987); בג"צ 5849/04 סיבוני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 23.9.04); בג"צ 1303/06 פרידמן נ' קלימוב (לא פורסם, 27.2.06); בג"צ 6794/06 נימני נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 31.8.06), פיסקה ד; בג"צ 5597/08 שריאור נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 9.7.08); בג"צ 8137/08 אלצאנעה נ' כב' השופטת המחוזית ד"ר דפנה אבניאלי (לא פורסם, 28.9.08)). אמנם, לפי סעיף 15(ג) לחוק יסוד: השפיטה מוסמך בית הגבוה לצדק לבקר גם פסקי דין והחלטות של בתי משפט, אך אין הוא מפעיל סמכותו זו אלא לעיתים נדירות וחריגות, ובמקום בו לא קיים הליך משפטי מוכר אחר לקבלת הסעד המבוקש (בג"צ 8230/04 פלוני נ' פלוני (לא פורסם, 26.10.04)).

7.

המקרה שלפנינו איננו נופל בגדר מקרה חריג כזה. למעשה, העותר מבקש בעתירתו להביא את עניינו בהליך הפלילי לבירור נוסף, לאחר שמכלול טענותיו נדחו בתום בחינה יסודית, מפורטת ורחבה בשלוש ערכאות שיפוט - בית משפט השלום, בית המשפט המחוזי ובית המשפט העליון. בית משפט השלום דן בטענות העותר, ודחה אותן אחת לאחת. בית המשפט המחוזי דחה את ערעורו של העותר בפסק דין מנומק ומפורט, אשר דן בהרחבה בטענות הערעור. בקשתו של העותר לרשות ערעור פלילי בבית המשפט העליון נדחתה, הן מפני שלא העלתה שאלה משפטית חשובה המצדיקה דיון בגלגול שלישי, והן לגופה, תוך בחינת טענות העותר.

8.

אמנם, העותר מציג את טענותיו, כך עתה וכך לאורך ההליך הפלילי כולו, כטענות שעניינן חוסר סמכות הפוגם בשלבים שונים בהליך הפלילי שנוהל בעניינו. ואולם טענות אלה, מקומן היה להתברר, כפי שאכן נעשה, בערכאת הערעור (ראו: בג"צ 3893/06 קורקין נ' בית המשפט המחוזי בתל אביב (לא פורסם, 31.1.07)) . כאמור, טענותיו הועלו בשתי ערכאות ערעור, ונדחו. משכך,

אין כל ממש גם בטענה ביחס לתוקפה החוקי של פקודת המאסר התלויה ועומדת נגדו. יצויין עוד, כי העותר כבר העלה בבית משפט זה את אותן טענות חוסר סמכות, בעתירה קודמת שהגיש נגד בית משפט השלום בגין ההליך נשוא עתירה זו. אף באותו ענין נפסק כי על העותר לברר את טענותיו במסגרת ערעור על פסק הדין (בג"צ 6841/07 קדוש נ' בית משפט השלום בפתח-תקווה, השופטת לב-און (לא פורסם, 10.10.07)).

9.

עולה, אפוא, כי לעותר היה יומו בבית המשפט, וביתר דיוק - בשלוש ערכאות שיפוט אשר בחנו לעומק את טענותיו, ודחו אותן בסופו של דיון. בית המשפט הגבוה לצדק איננו יושב כערכאת ערעור נוספת על ערכאות השיפוט הפליליות, והעותר לא הצביע על כל עילה אחרת אשר עשויה היתה להצדיק את התערבותנו (בג"צ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל , פד"י נו(6) 869, 873 (2002)).

10.

העתירה נדחית על הסף.

העותר ישלם את הוצאות ההליך לטובת אוצר המדינה בסכום של 7,500 ₪.