בג"ץ 8137/16איגוד נותני שירותי סיעוד בישראל נ. שר הכלכלה והתעשייה

העותרות בבג"ץ 8348/16 ציינו כי אינן מתנגדות עקרונית לעיון המבוקש, ואולם ביקשו לחייב את המבקשת ליתן פרטים לגבי זהות הלקוחות שעבורם הוגשה בקשת העיון ולגבי מהות האינטרס שלהם בעתירה. זאת, "...על מנת שניתן יהיה לעמוד על קיומו של חשש אפשרי לפגיעה באינטרסים של העותרות עקב העיון המבוקש...".

איני סבור שיש מקום להורות כאמור. כידוע, נקודת המוצא היא כי בהיעדר איסור שבדין יש להיעתר לבקשת עיון, וכי ככל שאחד מבעלי הדין מתנגד לעיון, עליו מוטל הנטל לשכנע בקיומו של טעם ממשי המצדיק את שלילתו (למשל ,

ע"א 8849/01 סבוב נ' פקיד שומה למפעלים גדולים , פ"ד נט (5) 385 (2005); בג"ץ 5917/97

האגודה לזכויות האזרח בישראל נ' שר המשפטים,

פיסקאות 25-24 (8.10.2009)). מסיבה זו אף נפסק כי מבקש העיון יכול להסתפק בהנמקה קצרה ותמציתית שתכליתה להבהיר מהו האינטרס שלו בעיון . ואכן, דומני כי ההנמקה אשר ניתנה על ידי המבקשת - ממנה עולה שהסוגיה בה עוסקת העתירה רלוונטית לרבים מלקוחות המשרד - עומדת בדרישה האמורה. העותרות, לעומת זאת, לא סיפקו ולוּ ראשיתו של הסבר כיצד העיון בעתירתן עלול לפגוע באינטרסים שלהן. עניין זה מקבל משנה תוקף נוכח העובדה שעיון בתיק מעלה כי על פני הדברים, המסמכים המצויים בו, ובוודאי רובם הגדול, הם בעלי אופי פומבי.

אשר על כן, ובשים לב ליתר נסיבות העניין ובהן העובדה ששאר בעלי הדין לא הביעו התנגדות לעיון המבוקש - רואה אני לקבל את הבקשה ולהתיר למבקשת לעיין בעתירה ובתגובות המשיבים לה בכל אחד מן ההליכים שבכותרת . העיון ייערך במזכירות בית המשפט בתיאום מראש ועל פי הסדרים המקובלים.