פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
8144/07
בפני:
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת מ' נאור
כבוד השופטת א' חיות
העותרת:
התנועה להגינות שלטונית
נ ג ד
המשיבים:
1. שר החקלאות ופיתוח הכפר
2. משרד החקלאות ופיתוח הכפר
3. המרכז לסחר חוץ, משרד החקלאות ופיתוח
הכפר
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרת:
עו"ד מרדכי איזנברג
פסק דין
השופטת מ' נאור
:
1.
עתירה זו כפי שהוגשה אינה מבססת תשתית עובדתית המצדיקה את
התערבותו של בית משפט זה. העותרת תוקפת את "הנחיית שר החקלאות לפיה ייאסר
יבוא ירקות מחו"ל... בשל רצון 'לכופף' את הרבנות הראשית". לטענת העותרת
הנחיית השר עומדת בתוקף כל עוד הרבנות הראשית אינה אוכפת "על כלל רבני הערים
מדיניות של הכרה ב'היתר מכירה'" בשנת השמיטה. העותרת סבורה כי מטרת הנחיית
השר היא לתמרץ את הרבנות הראשית לאכוף מתן היתרי מכירה בישראל ומדובר במטרה זרה
הנגועה בשיקולים זרים. עוד סבורה העותרת כי תוצאתה של הנחיית השר בשטח היא כי
מצטמצמת עד למאוד התוצרת החקלאית הזמינה לשימוש ציבור שומרי השמיטה ולפיכך מדובר
גם בהנחיה בלתי סבירה באופן קיצוני. בהתאם מבקשת העותרת כי תבוטל ההנחיה וכי
יינתנו היתרי יבוא של תוצרת חקלאית. העותרת ביקשה לקיים בעתירה דיון בהקדם.
2.
דין העתירה להידחות על הסף. כך אין מגישים עתירה לבית משפט זה.
העתירה לא הוגשה באופן המאפשר ביקורת שיפוטית ראויה על החלטת השר, ככל שנתקבלה
כזו.
3.
העותרת טענה להנחיית שר החקלאות אולם כל שצירפה לעתירה הוא
הודעה מטעם יועצת התקשורת לשר החקלאות (מיום 3.9.2007) בה נכתב כי "שר
החקלאות, שלום שמחון,
מאיים
כי אם הרבנות הראשית לא תפעיל את היתר המכירה בכלל ערי
ישראל, לא יאפשר משרד החקלאות ייבוא תוצרת חקלאית בשנת השמיטה" (נספח א
לעתירה). עוד צוין בהודעה כי השר הנחה את המרכז לסחר חוץ במשרד החקלאות שלא לתת
רשיונות יבוא לתוצרת חקלאית עד שהרבנות הראשית תפעיל באופן מלא את היתר המכירה בכל
הישובים. העותרת לא צירפה הודעה רשמית על
החלטה
באופן שיאפשר העברת ביקורת שיפוטית. בצירוף הודעת יועצת התקשורת כפי שהופצה לעיתונות – אין די (ראו והשוו בג"ץ 2148/94 גלברט נ' נשיא בית המשפט העליון , פ"ד מח(3) 573, פס' 9 ו-18 לפסק דינו של השופט מ' חשין (1994)).
4.
אכן, העותרת ציינה בעתירתה כי סמוך לראש השנה הוברר לה כי "לא הונפקו כלל היתרי יבוא של תוצרת חקלאית לשומרי שמיטה". אך לא צוין שום מקרה קונקרטי של היתר שהתבקש ולא ניתן, והטענה נותרה כללית וסתמית.
5.
העותרת טענה עוד כי ה"הנחיה" עומדת בסתירה למדיניות הממשלה בשנים קודמות. העותרת הפנתה בהקשר זה, בסעיף 14 לעתירה, לדברים שנאמרו בדיוני ועדת החקירה בנושא משק המים בישראל מיום 8.8.2001 – אולם פרוטוקול הדיון לא צורף. העותרת ציינה כי היא תוקפת רק את הנחית השר וכי היא אינה תוקפת את מדיניות הרבנות הראשית עצמה אשר "נדונה בימים אלו בפני בית המשפט הנכבד במספר עתירות" (סעיף 16 לעתירה).
6.
העותרת אמנם פנתה ביום 11.9.2007 לשר בבקשה לאפשר יבוא של תוצרת חקלאית מחו"ל (נספח ב לעתירה). ביום 25.9.2007 הגישה העותרת את העתירה ולטענתה עדיין לא קיבלה תשובה מהשר. ספק בעיני, בהתחשב בתקופת חגי תשרי בה אנו מצויים, אם מדובר בפרק זמן מספיק המעיד על מיצוי הליכים מול הרשות בטרם הגשת עתירה לבית המשפט הגבוה לצדק. בנסיבות העניין נראה כי היה על העותרת, שאינה בגדר נפגע ישיר, להמתין פרק זמן סביר עד לקבלת תשובת המשיבים בטרם תגיש את עתירתה. העותרת לא מיצתה הליכים אלא רק התיימרה למצותם (ראו דבריי ב-בג"ץ 9403/05 מסוף העברת מסמכי מחשבים בע"מ נ' שר האוצר (מיום 6.10.2005)).
7.
במצב דברים זה, העתירה כפי שהוגשה אינה מבססת עילה להתערבות בית המשפט הגבוה לצדק.
העתירה נדחית על הסף.
ניתן היום, י"ח תשרי, תשס"ח (30.9.2007).
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט ת