בג"ץ 815/11 פלוני נ. המשנה לפרקליטות המדינה

השופט ס' ג'ובראן :

עניינה של העתירה שלפנינו הוא בבקשת העותר לבטל כתב אישום שהוגש נגדו בבית המשפט המחוזי בבאר שבע (ת"פ 533/09) וזאת, בין היתר, מחמת שיהוי, התיישנות ואפליה. כן מבקש העותר צו ביניים האוסר על המשיב לנהל את ההליך הפלילי האמור בבית המשפט המחוזי עד למתן הכרעה בעתירה.

כתב האישום מייחס למשיב מעשים אשר בוצעו, לכאורה, בחודש ספטמבר 2007. ביום 20.1.2010 הועבר התיק למשיב לצורך קבלת אישורו להגשת כתב אישום, בהתאם לסעיף 14 לחוק הנוער (שפיטה, ענישה ודרכי טיפול), התשל"א-1971). ביום 9.5.2010 התקיים לעותר שימוע ובהמשך לו אף נשמעו טענותיו בכתב במסגרת מסמך שנשלח לפרקליטות ביום 17.6.2010. ביום 15.11.2010 הודיע המשיב לעותר כי החליט לאשר את הגשת כתב האישום, וזאת חרף הזמן שעבר מאז מועד ביצוע העבירות הנטענות. בעקבות זאת, ביום 2.1.2011 הוגש כתב האישום כנגד העותר וביום 18.1.2011 נערך דיון הקראה בפני בית המשפט המחוזי. דיון הקראה נוסף נקבע ליום 17.2.2010.

לטענת העותר ההחלטה להגיש נגדו כתב אישום היא בלתי סבירה שכן נפלו בה פגמים של שיהוי והתיישנות וכן של אפליה כיוון שלא הוגש כתב אישום כנגד שני מעורבים נוספים בפרשה, אף הם קטינים.

מנגד, טוען המשיב כי יש לדחות את העתירה על הסף מחמת קיומו של סעד חלופי. לחלופין, טוען המשיב כי יש לדחות את העתירה אף לגופה שכן החלטתו להגיש כתב אישום כנגד העותר הינה החלטה סבירה בנסיבות העניין אשר לא נפל בה כל פגם.

דין העתירה להידחות על הסף.

בית משפט זה נדרש בעבר לסוגיית מקומן של עתירות התוקפות פגמים שנפלו בהגשת כתב אישום ונקבעה ההלכה לפיה, בהיעדר טעמים מיוחדים, דרך המלך להעלאת טענות מסוג זה הינה במסגרת ההליך הפלילי גופו (ראו בג"ץ 9131/05 ניר עם כהן ירקות אגודה שיתופית חקלאית בע"מ נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.2.2006); ראו גם: בג"ץ 2839/10 סמ"ר (במיל) אביב דוד נ' הפרקליט הצבאי הראשי (טרם פורסם, 29.4.2010); בג"ץ 9269/06 בניזרי נ' מדינת ישראל (לא פורסם, 6.2.2007)). הלכה זו מבוססת על מספר טעמים, אשר יפים גם לענייננו: הימנעות מפיצול הדיון לשני הליכים נפרדים, כריכת השאלה בנוגע לפגמים שנפלו בהגשת כתב אישום במחלוקות עובדתיות שמקומן בערכאה הדיונית וקיומם של כלים חלופיים לטיפול בפגם שאינם עולים בהכרח לכדי ביטול כתב האישום. עוד נקבע, כי הלכה זו מקבלת משנה תוקף במקרים בהם טענות העותר "יכולות להישמע במסגרת "ההגנה מן הצדק", שמקומה היום על פי תיקון מס' 51 לחוק סדר הדין הפלילי, התשס"ז-2007, במסגרת הטענות המקדמיות שרשאי נאשם להעלות לאחר תחילת המשפט" (בג"ץ 3853/08 גבאי נ' רפ"ק איתן כהן (לא פורסם, ניתן ביום 14.5.2008). על כן, מקומה של טענת העותר המבקש להשיג על סבירות האשמתו היא במסגרת ההליך הפלילי, זאת בייחוד לאור העובדה שההליך נמצא בשלבים מקדמיים והדלת פתוחה בפניו להעלות את טענותיו בפני בית המשפט המחוזי במסגרת הדיון שנקבע ליום 17.2.2010, וזאת כמובן מבלי להביע עמדה כלשהי לגופן של הטענות.

אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.

לאור האמור לעיל מתייתר הצורך לדון בבקשה לצו ביניים.