פסק-דין2 עמודיםנכלל בחיפוש

בג"ץ 8200/07 נסרין אלמנסאוי נ. המנהל האזרחי ביהודה ושומרון

ניתן ביום

בקצרה

משפט מנהלי · היתר כניסה לאזור יהודה ושומרון לצורך ביקור משפחתיעתירה לבג"ץ בדבר בקשה להתיר כניסה לאזור יהודה ושומרון

לא ידוע אם התקציר מבוסס על המסמך המלא. לפני שמסתמכים עליו, קראו את המקור.

העותרת, אזרחית ירדן, עתרה לבג"ץ לאישור כניסתה לאזור יהודה ושומרון לביקור משפחתה. בית המשפט קבע כי הסמכות להנפיק רישיונות ביקור מסורה לרשות הפלסטינית בכפוף לאישור הצד הישראלי, ומשלא פנתה העותרת לרשות הפלסטינית ולא הועברה בקשה לישראל, אין עילה נגד המשיבים. העתירה נדחתה על הסף ללא צו להוצאות.

העובדות

העותרת, אזרחית ירדן הנשואה לתושב האזור, מתגוררת בירדן ואילו בעלה וילדיהם מתגוררים באזור. הגישה בקשת היתר כניסה לאזור לצורך ביקור משפחתה, ונענתה כי הטיפול בבקשות מסוג זה הופסק למעט מקרים הומניטאריים חריגים, וכי עליה לפנות לרשות הפלסטינית.

השאלות המשפטיות

  1. 1.האם יש עילה נגד המשיבים בעתירה לאשר כניסת אזרחית ירדן לאזור לצורך ביקור משפחתה, כאשר הבקשה לא הועברה לאישורם?

הלכות

  1. 1

    עתירה נדחית על הסף כאשר הבקשה לרישיון ביקור לא הופנתה לרשות הפלסטינית ולא הועברה ממנה לאישור הצד הישראלי, ולכן אין עילה נגד המשיבים

    ״בנסיבות אלה העתירה איננה מגלה עילה נגד המשיבים״
    לציטוט במסמך ←

מילות מפתח

  • היתר כניסה
  • איחוד משפחות
  • רישיון ביקור
  • רשות פלסטינית
  • יהודה ושומרון
  • עילה
  • הסכם הביניים
  • נספח אזרחי

התקציר, ההלכות והסיווג נוצרו אוטומטית. לכל הלכה מצורף ציטוט מהמסמך. יש לבדוק את הדברים מול המקור באתר בית המשפט, שהוא הנוסח המחייב.

הטקסט המלא

פרטי ההליך

בבית המשפט העליון

בשבתו כבית משפט גבוה לצדק

בג"ץ

8200/07

בפני:

כבוד השופטת מ' נאור

כבוד השופטת א' חיות

כבוד השופט ע' פוגלמן

העותרת:

נסרין אלמנסאוי

נ ג ד

המשיבים:

1. המנהל האזרחי ביהודה ושומרון

2. מדינת ישראל

עתירה למתן צו על תנאי

בשם העותרת :

עו"ד ג' שוכרי

בשם המשיבים:

עו"ד רועי שויקה

פסק-דין

השופטת א' חיות:

עניינה של העתירה בבקשת העותרת להתיר את כניסתה לאזור יהודה ושומרון.

1.

העותרת, אזרחית ירדן, נשואה לתושב האזור ולהם שלושה ילדים. העותרת מתגוררת בירדן ואילו הבעל והילדים מתגוררים באזור. על פי האמור בעתירה, בשנת 2004 הגיש בעלה של העותרת בקשה לאיחוד משפחות אך זו לא טופלה בשל הנתק בין הצד הפלסטיני והצד הישראלי. ביום 23.4.2006 הגישה העותרת ללשכת היועץ המשפטי באזור יהודה ושומרון בקשת היתר כניסה לאזור לצורך ביקור משפחתה, וביום 26.4.2006 נענתה על ידי לשכת היועץ המשפטי במדור מרשם האוכלוסין במינהל האזרחי כי "הטיפול ברישיונות ביקור באזור ממדינות אשר אינן מקבלות את תושביהן לתחומן בחזרה (כדוגמת ירדן) כמו גם בבקשות לאיחוד משפחות באזור, הופסק למעט בקשות הומניטאריות חריגות". בתשובה צוין גם כי העותרת רשאית להגיש בקשה מתאימה לרשות הפלסטינית ואם זו תסבור כי יש מקום לאשרה, תעבירה לאישור הצד הישראלי.

2.

מכאן העתירה שלפנינו, בה מבקשת העותרת כי יותר לה להיכנס לאזור לצורך ביקור בני משפחתה והיא מדגישה כי בעלה חולה וכי עליה לטפל בביתה הפעוטה. המשיבים, מצידם, טוענים כי על פי הוראות סעיף 28 לתוספת הראשונה בנספח האזרחי להסכם הביניים שבין ישראל לרשות הפלסטינית, הסמכות להנפיק רישיונות ביקור באזור הינה של הרשות הפלסטינית בכפוף לאישור הצד הישראלי. משכך, על העותרת להפנות את הבקשה לרישיון הביקור אל הרשות הפלשתינית וככל שזו תמצא לנכון להעביר את הבקשה לאישור הצד הישראלי, היא תיבחן לגופה על ידי המשיבים. לטענת המשיבים, משטרם הועברה לידיהם בקשה כאמור אין לעותרת כל עילה נגדם.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. על פי האמור בעתירה, העותרת הגישה את הבקשה לרישיון ביקור באזור אל לשכת היועץ המשפטי באזור יהודה ושומרון מבלי שקדמה לכך פנייה אל הגורמים המתאימים ברשות הפלסטינית וממילא מבלי שהועברה על ידי גורמים אלה בקשה כלשהי אל המשיבים. בנסיבות אלה העתירה איננה מגלה עילה נגד המשיבים (ראו והשוו: בג"ץ 7453/06 בע'די נ' מפקד כוחות צה"ל בגדה המערבית (לא פורסם, 31.10.2006); בג"ץ 5898/06 אברהים נ' מדינת ישראל (16.8.2006); בג"ץ 4962/06 שלש נ' מדינת ישראל

(לא פורסם, 18.11.2007)).

אשר על כן, העתירה נדחית. אין צו להוצאות.

ניתן היום, כ"ב כסלו, תשס"ח (02.12.07).

ש ו פ ט ת

ש ו פ ט ת

ש

ו פ ט

המסמך מוצג כפי שבית המשפט פרסם אותו; אין באמור ייעוץ משפטי. בקשת הסרה · דיווח על טעות

ציטוטים

מצוטט על ידי (2 מסמכים)

  • בג"ץ 2060/15פלוני נ. מפקד כוחות צה"ל באיו"שפסק-דין
  • בג"ץ 5197/08נסרין אחמד אלמנסאוי נ. המנהל האזרחי ביהודה ושומרוןפסק-דין

הלכות

  1. 1עתירה נדחית על הסף כאשר הבקשה לרישיון ביקור לא הופנתה לרשות הפלסטינית ולא הועברה ממנה לאישור הצד הישראלי, ולכן אין עילה נגד המשיבים