פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט
גבוה לצדק
בג"ץ
8459/17
לפני:
כבוד השופט נ' הנדל
כבוד השופט ד' מינץ
כבוד השופטת י' וילנר
העותר:
KRYKUN OLEKSANDR
נ ג ד
המשיבים:
1. מדינת ישראל
2. משרד התחבורה והבטיחות בדרכים
3. השר לתחבורה והבטיחות בדרכים
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותר:
עו"ד ולאדימיר
מיסיוק
בשם המשיבים:
עו"ד אודי איתן
פסק-דין
השופט ד' מינץ:
עניינה של העתירה בבקשת העותר כי בית המשפט יורה למשיבים ליתן טעם מדוע לא יבוטלו תקנות התעבורה (תיקון מס' 9), התשע"ז-2017 (להלן: התיקון ). התיקון מבחין בין מי שאינו תושב ישראל, שניתן לו צו הרחקה מישראל וקיבל "רישיון זמני לישיבת ביקור" לפי סעיף 2(א)(5) לחוק הכניסה לישראל, התשי"ב-1982 (להלן: החוק ) – שאינו זכאי ללמוד נהיגה ולקבל רישיון נהיגה בישראל; לבין מי שקיבל אשרה ורישיון ישיבה מסוג אחר – הזכאי ללמוד נהיגה ולקבל רישיון נהיגה בישראל כאמור. כן התבקש כי תתקבל בקשת העותר לקבל רישיון נהיגה ישראלי.
1.
העותר אזרח אוקראינה אשר נכנס לישראל ביום 14.7.2015 באשרת תייר והגיש בקשה לקבלת מקלט מדיני. לעותר הוצא צו הרחקה מישראל ביום 13.12.2015 וניתן לו רישיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5) לחוק. לטענת העותר, התיקון פוגע בשוויון ובכבוד האדם ומביא לאפליה בין קבוצות שההבחנה ביניהן אינה מוצדקת. כך, התיקון הביא לכך שמי שמחזיק ב"רישיון זמני לישיבת ביקור" לפי סעיף 2(א)(5) לחוק – אשר ניתן למי שנמצא בישראל בלי רישיון וניתן נגדו צו הרחקה עד למועד יציאתו מישראל – אינו יכול ללמוד נהיגה בישראל, לקבל רישיון נהיגה ולחדשו. זאת שעה שמי שמחזיק באשרה ורישיון ישיבה בישראל לפי סעיפים 2(א)(1) עד 2(א)(4) לחוק רשאי לעשות כן. עוד נטען כי התיקון פוגע בזכות הקניין של העותר ושל אחרים במעמדו, בחירות ובחופש התנועה והוא אינו עומד בתנאי פסקת ההגבלה שבחוק יסוד: כבוד האדם וחירותו.
2.
מנגד טענו המשיבים כי דין העתירה להידחות על הסף בשל אי מיצוי הליכים, נוכח העובדה שהעותר לא העביר כל פנייה למשיבים טרם הגשת עתירתו. כן נטען כי העותר לא פירט את מכלול העובדות הרלוונטיות לעניין, שכן הוא לא ציין כי ביום 3.12.2015 הוצא נגדו צו הרחקה מישראל. עוד נטען לגופו של עניין כי התיקון אינו פוגע בזכות לשוויון, שכן מדובר בהבחנה רלוונטית בין מחזיקי רישיונות ישיבה שונים ובהתייחס לכך שרישיון לפי סעיף 2(א)(5) לחוק נועד לאפשר את שהייתו בארץ של מי שהוצא נגדו צו הרחקה, רק עד למועד הרחקתו.
3.
לאחר עיון בעתירה ובתגובה שהוגשה מטעם המשיבים, הגענו לכלל מסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף. ראשית, לוקה העתירה באי-מיצוי הליכים. כלל הוא, כי בטרם יגיש עותר את עתירתו לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, עליו לפנות לרשות המוסמכת הרלוונטית (בג"ץ 10312/05 כהן נ' בן שלמה (6.11.2005)). כלל זה קיים גם כאשר מדובר בעתירה שעניינה ביטול חוקים או תקנות (בג"ץ 3481/02 קריב נ' מדינת ישראל , פ"ד נו(6) 869, 873 (2002); בג"ץ 1068/09 סמיר חאג', עו"ד נ' שר המשפטים (12.5.2009)). ברם, העותר לא צירף כל פנייה מטעמו למי מהמשיבים, ולא די בפנייה שצורפה בעניינו של אדם אחר.
4.
כמו כן, בצדק טענו המשיבים כי העותר נמנע מלפרט את מכלול העובדות הרלוונטיות לעניין. העותר ציין כי ניתן לו "רישיון זמני לישיבת ביקור לפי סעיף 2(א)(5) לחוק", ללא שפירט כי ניתן נגדו צו הרחקה , כשהוא מכנה את הרישיון שניתן לו בלשון המקוצרת:
" להלן: "רישיון ישיבה זמני" " , תוך טשטוש העובדה כי מדובר ברישיון זמני "לישיבת ביקור".
5.
כלל ידוע הוא שעל העותר לבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק לפרוס את כל הרקע העובדתי הרלוונטי לעניין. אי-גילויין של עובדות רלוונטיות לעתירה מהווה חוסר ניקיון כפיים אשר עשוי לשלול את זכותו של העותר לסעד מן הצדק (בג"ץ 5498/03 מקמל נ' שר הביטחון , פ"ד נז(6) 97 (2003)). מכאן כי גם מהטעם הזה, דין העתירה להידחות על הסף.
אשר על כן, העתירה נדחית על הסף.
ניתן
היום, כ"ו בשבט התשע"ח (11.2.2018).
ש ו פ ט
ש ו פ ט
ש ו פ ט ת