בג"ץ 8516/17 דורון אפיק נ. רשות התאגידים- רשם החברות

השופט ד' מינץ:

1.

עותר 1 הוא בעל מניות בעותרת 2, חברה לנאמנות (להלן: העותר

ו- החברה בהתאמה). החברה מחזיקה מניות בנאמנות עבור לקוחות שונים. לטענת העותר, ישנן מספר חברות שהחברה הפסיקה להחזיק במניותיהן, אך רשם החברות (להלן: הרשם ) מסרב להכיר בכך. בנוסף, העותר התפטר מתפקידו כדירקטור בחברה אחרת ודיווח לרשם על התפטרותו לפני שזו נכנסה לתוקף. למרות זאת, הרשם סירב לקבל את הדיווח על התפטרותו העתידית. לטענת העותרים, החלטות אלה של רשם החברות פוגעות בזכויות יסוד שלהם ולוקות בחוסר סבירות קיצוני.

2.

לאחר עיון בעתירה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות על הסף מחמת היעדר עילה ומחמת אי מיצוי הליכים.

3.

באשר להעברת המניות, סעיף 140(6) לחוק החברות, התשנ"ט-1999 (להלן: חוק החברות ) קובע כי על חברה שאינה "תאגיד מדווח" לדווח לרשם על העברת מניות ארבעה עשר יום ממועד ההעברה. בעתירה נטען, כאמור, כי החברה הפסיקה להחזיק מניות של מספר חברות, אולם אלה אינן מדווחות על כך לרשם. בתשובתו מיום 2.7.2017 לבקשת העותר ציין הרשם כי סעיף 354 לחוק החברות מאפשר לו להטיל עיצום כספי על חברה אם זו הפרה חובתה להגיש דיווחים לפי הוראות סעיף 140, ונוכח פנייתו של העותר בכוונתו להטיל עיצומים כספיים על החברות לגביהן פנה העותר.

לטענת העותר, עמדת הרשם אינה מספקת פתרון, וסירובו לתקן את המרשם נגוע בחוסר מידתיות או סבירות.

4.

ברם, עיון בהוראת סעיף 134 לחוק החברות מגלה כי המחוקק קבע דרך לתיקון המרשם. וכך נקבע:

"רישום אדם במרשם בעלי המניות בלא שהוא זכאי לכך, או שהוא אינו רשום במרשם האמור אף שהוא זכאי לכך, או שהרישום אינו מלא או מדויק, והחברה סירבה לתקן את הטעון תיקון, רשאי בית המשפט לבקשת הנפגע או כל בעל מניה בחברה לתת כל סעד הנראה לו מתאים, בנסיבות העניין, לרבות תיקון המרשם." (ההדגשה שלי – ד.מ.).

סעיף זה קובע אפוא באופן מפורש כי הסמכות לתיקון המרשם שמורה לבית המשפט, והסעד המבוקש על ידי העותרים אינו מצוי כלל בסמכותו של הרשם.

5.

כידוע, עיקרון חוקיות המינהל, המבוסס מימים ימימה בשיטתנו המשפטית, קובע כי אין לרשות מינהלית אלא אותן סמכויות הקבועות בחוק ואין היא רשאית לפעול בלא הסמכה כזו (ראו: בג"ץ 1/49 בז'רנו נ' שר המשטרה , פ"ד ב 80 (1949)). לפיכך, טענה זו של העותרים אינה מגלה כל עילה להתערבותו של בית משפט זה.

פתוחה דרכם של העותרים לפנות לבית המשפט המוסמך בבקשה לתיקון המרשם – אך לא לבית משפט זה כאמור.

6.

באשר לסירוב רשם החברות לקבל את הדיווח של העותר על התפטרותו העתידית, הרי שלא נמצאה כל עילה להתערב בהחלטה זו. בתשובת הרשם מיום 2.7.2017 הובהר לעותר כי לא ניתן לדווח על התפטרות עתידית. כמו כן, הוצע לעותר פתרון חלופי, ככל שהחברה לא תעמוד בחובת הדיווח על התפטרותו, בדמות הגשת תצהיר מאומת לרשם כי אינו משמש עוד כדירקטור והרשם יפנה לחברה לקבלת תגובתה. עוד לפי הצעת הרשם, ככל שלא תתקבל התנגדות החברה יוסר שמו של העותר מרשימת הדירקטורים תוך 30 יום. נוכח פתרון זה, שהוא פתרון יאה ונכון בנסיבות העניין, דינו של חלק זה בעתירה להידחות מחמת אי מיצוי הליכים. הלכה היא, כי בית משפט זה לא יושיט סעד כאשר העותר לא מיצה את ההליכים הפתוחים בפניו (ראו למשל: בג"ץ 9074/09 עו"ד גלעד בנאי נ' המפקח על הביטוח משרד האוצר (7.2.2010); בג"ץ 6819/12 גיא שמיר נ' פקידת סעד ארצית (31.7.2013)).

סוף דבר, דין העתירה להידחות על הסף משאינה מגלה עילה להתערבותו של בית משפט זה ומחמת אי מיצוי הליכים.