פרטי ההליך
בבית המשפט
העליון בשבתו כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
8527/05
בפני:
כבוד השופטת ד' ביניש
כבוד השופט א' גרוניס
כבוד השופטת א' חיות
העותרים:
1. ווקף
מחמד ואברהים עבדלרבו
2. סלימן דרויש חיגאזי
נ ג ד
המשיבים:
1. כב'
השופט משה רביד
2. מר עדנן אלחוסייני וסמיר אבו ליל
3. מר מחמד אבו סעוד
4. אפוטרופוס הכללי
5. ארווין מוסקוביץ
6. דבורה פטקין ואח'
עתירה למתן צו על תנאי
בשם העותרים:
עו"ד אברהם גורן
פסק-דין
השופטת א' חיות:
עניינה של עתירה זו בהחלטת בית-המשפט המחוזי בירושלים (כב' השופט מ' רביד) מיום 1.6.2005, אשר ניתנה בע"ש 2/97 ולפיה על העותרים להעביר מסמכים שונים שהציגו כראיה, לבדיקת אמיתותם במעבדות המחלקה לזיהוי פלילי (להלן: המז"פ )
במשטרת ישראל.
1.העותרים הגישו לבית-המשפט המחוזי בירושלים תביעה להסדר קרקעות (בע"ש 2/97), וביקשו לבסס את טענת הבעלות שהעלו, בין היתר, בהצגת מסמכים המוחזקים בידי הווקף המוסלמי ובית הדין השרעי בירושלים. עם מסמכים אלה נמנים חיג'ה שרעייה; שטר הקדש; הסכם חכירה לפיו המקרקעין הוחכרו מאת הווקף; וקבלה על תשלום דמי חכירה לווקף, והם כבני כמאתיים שנים. משקבע בית-המשפט המחוזי כי המסמכים יוצגו בפניו במקור, פנו העותרים אל הווקף המוסלמי ואל בית-הדין השרעי וביקשו שאלה יציגו את המסמכים המקוריים בפני בית-המשפט. לאחר מאמצים מרובים עלה בידי העותרים לקבל את הסכמתם של אותם גורמים לעשות כן, וזאת לאחר שהתחייבו בפניהם כי לא יאונה למסמכים כל רע וכי מייד לאחר הצגתם בפני בית-המשפט יוחזרו המסמכים למשמורת. ביום 16.3.2003 התקיים בבית המשפט המחוזי דיון אליו זומנו הממונים על משמורת המסמכים, אשר העידו והציגו את המסמכים המקוריים בפני בית-המשפט כשהם כרוכים בתוך ספרים ופנקסים. לאחר הצגתם הוחזרו המסמכים בהוראת בית המשפט למשמורת שבה הם נתונים.
2.ביום 1.6.2005, לאחר שנסתיים שלב הבאת הראיות בתובענה הנ"ל, החליט כב' השופט רביד כי "המז"פ יבדוק את האותנטיות של הקבלות, שטר ההקדש, חג'א שרעייה שקדמה להקדש, ההקדש והסכם החכירה לתשעים שנה. המז"פ גם יבדוק את האפשרות לבחון את האותנטיות של כל המסמכים במשרדי הווקף במידה והדבר ניתן". לטענת העותרים, החלטה זו ניתנה בלא שמי מבעלי-הדין ביקש זאת. עוד נטען, כי בטרם ניתנה ההחלטה התנגד בא-כוח העותרים לכך שהמסמכים יישלחו לבדיקה במז"פ, אך התנגדותו לא נרשמה בפרוטוקול הדיון. משניתנה ההחלטה האמורה, פנו העותרים לממונים על משמורת המסמכים של הנהלת הווקף המוסלמי ושל בית-הדין השרע'י וכן לעדים שהעידו ביום 16.3.03 וביקשו מהם להיענות להחלטת בית-המשפט, אך אלה סירבו בתוקף להוציא את המסמכים ממשמורתם. בא-כוח העותרים אף פנה למז"פ בבקשה כי בדיקת המסמכים תיערך במשרדי הווקף המוסלמי ובית-הדין השרעי, אך התשובה שנתקבלה היא כי לא ניתן לבדוק את המסמכים מחוץ למעבדה. עוד נאמר כי ייתכן ובמהלך הבדיקה יהיה צורך לפגוע במסמכים, היינו לחתוך מהם פיסות, והתבקש אישור לכך. בא-כוח העותרים העלה בפני בית-המשפט את הקושי הקיים בהבאת המסמכים, וביקש כי יצווה על המז"פ לערוך את הבדיקה במשרדי הווקף המוסלמי ואולם, בית-המשפט החליט ביום 12.6.2005, כי אינו רואה מקום לשנות מהחלטתו. העותרים פנו לבית-המשפט בשנית בבקשה לבטל את ההחלטה, אך ביום 27.7.2005 קבע בית-המשפט כי אין מקום לביטולה, בציינו כי זו ניתנה בהסכמת הצדדים.
3.העותרים הגישו לבית-משפט זה (כב' השופט א' גרוניס) בקשת רשות לערער על החלטת בית-המשפט מיום 27.7.2005, אך נקבע כי הבקשה הוגשה באיחור. כן נקבע כי טענת העותרים ולפיה הביעו התנגדות להחלטת השופט רביד אינה מתיישבת עם האמור בפרוטוקול, ואם היתה לעותרים השגה לעניין זה, היה עליהם לבקש את תיקון פרוטוקול הדיון. לאחר הדברים הללו ביקשו העותרים כי ייקבע דיון חוזר אליו יזמן בית-המשפט המחוזי את העדים שהעידו בפניו ביום 16.3.03 ויצווה עליהם להביא עימם את המסמכים המקוריים, על-מנת להעבירם למז"פ. ואולם, בקשה זו נדחתה, תוך שנקבע כי "סירוב המבקשים להיענות לבקשה תישקל לחובתם כמי שנמנעו מהצגת ראיה שברשותם, ככל שמשתמע מכך, תוך התייחסות לסיבת הסירוב".
4.עתירת העותרים היא כי נורה על ביטול ההחלטה מיום 1.6.2005 או על שינויה, כך שבדיקת המסמכים תבוצע במשרדי הנהלת הווקף המוסלמי בירושלים, ולחלופין כי ייקבע דיון חוזר אליו יוזמנו העדים שהביאו עימם המסמכים. כן מבקשים העותרים להאריך את המועד להגשת סיכומי טענות הצדדים עד להמצאת המסמכים למז"פ ובדיקתם על ידה. לטענת העותרים, משהנתבעים לא העלו כל טענה בדבר האותנטיות של המסמכים, כלל לא היה מקום להורות על שליחתם לבדיקה במז"פ. ההחלטה בדבר העברת המסמכים לבדיקה מהווה גזירה שהעותרים אינם יכולים לעמוד בה, שכן המסמכים אינם נמצאים בידיהם והממונים על שמירתם אינם מסכימים להוציאם מרשותם. התנגדות הווקף ובית-הדין השרעי נובעת מכך שהוצאת המסמכים אסורה על-פי תקנותיהם, וכן משום שבפנקסים בהם כרוכים המסמכים מצויים מסמכים הרלוונטיים לגורמים אחרים אשר חשיפתם תיפגע בפרטיותם. נוכח זאת, נטען כי ההחלטה נשוא העתירה אינה בת ביצוע וכי הותרתה על כנה גורמת לעותרים עיוות דין חמור. לחילופין מבקשים העותרים כי נותרה למשיבים 2 ו-3 לקיים את החלטות בית המשפט המחוזי ולמסור את המסמכים המקוריים לבדיקת המז"פ.
5.דין העתירה להידחות על הסף. בקשת העותרים היא כי נתערב בהחלטות שיפוטיות אשר ניתנו במסגרת הליך המתנהל בפני בית-המשפט המחוזי. הלכה פסוקה היא כי בית-משפט זה בשבתו כבית-משפט גבוה לצדק אינו יושב כערכאת ערעור על החלטות שיפוטיות הניתנות בהליכים אזרחיים על-ידי הערכאות המוסמכות. החלטות אלה נתונות להליכי ערעור הקבועים בדין וזו המסגרת אשר בה על העותרים להעלות את טרוניותיהם בכל הנוגע להחלטות נשוא העתירה (ראו: בג"ץ 1536/00 אופיטק שיטות וריהוט בע"מ נ' בית-משפט השלום בבאר-שבע (לא פורסם); בג"ץ 8230/04 פלוני נ' פלוני (לא פורסם); בג"ץ 195/05 אזולאי נ' הנהלת בתי המשפט (לא פורסם).
העתירה נדחית בלא צו להוצאות.
ניתן היום, ח' אלול, תשס"ה
(12.9.2005).
ש ו פ ט ת ש
ו פ ט ש ו פ ט ת