ע"א 8600/00 בשארי רוני נ. צבי טל

המערער הגיש בקשה לפטור מאגרה. בבקשתו ציין המערער כי אין לו רכוש, וכי הוא משתכר סכום של 4,200 ש"ח המשמש לפרנסת משפחה בת 6 נפשות.

המשיב 5 והמשיבים 3 ו4- מתנגדים למתן הפטור. המשיבים מציינים כי עד היום לא פרע המערער את סכום ההוצאות שכבר הוטל עליו בהליכים הקודמים. המשיבים 1 ו2- לא מסרו את עמדתם לבית המשפט.

עיון בתגובת המשיבים מגלה כי המשיבים אינם חולקים על טענת המערערים בדבר דלות אמצעיהם. המשיבים טוענים כי חסרון זה, אשר גרם לאי פירעון הוצאות שהוטלו, יוביל לתוצאה זו גם ביחס להתדיינות בערעור. עוד טוענים המשיבים כי המערער לא הצביע על סיכוייו בערעור.

אכן הכלל הוא שאי תשלום הוצאות שכבר הוטלו יכול להוות שיקול בהחלטה אם ליתן למערער פטור (בש"א 6273/95 מוזס חי ריימונד נ' הכונס הרשמי (לא פורסם)). ואולם שיקול זה אינו שיקול על. אין בו כדי להדוף את הבקשה לפטור מניה וביה, שאם לא כן מערער חסר אמצעים של ממש, לעולם לא יזכה לקבלת פטור. עיקר כוחו של השיקול הוא במקרי גבול, ויותר משיש בו שיקול עצמאי לדחיית הבקשה, הוא בבחינת טעם להגברת הנטל המוטל על המערער להצביע על דלות אמצעיו במידת הפירוט הנדרשת בתקנות ובדין.

במקרה זה אין חולק על מצבו הכלכלי של המערער. בנסיבות אלה, ובהתחשב במעמדם של המשיבים, מן הראוי לשמור על פתיחותה של דרך הגישה של המערער אל בית המשפט. בהקשר זה, יש ליתן משמעות גם למעמדם היחסי של בעלי הדין. המשיבים המתנגדים למתן הפטור הם גופים שלטוניים או מעין שלטוניים. גופים אלה אינם נדמים לבעלי דין אחרים המזדמנים לבית המשפט. הסיכון של הצורך לנהל הליך נוסף של גביה ביחס להוצאות, אמנם רובץ עליהם ועלול להכביד גם עליהם. ואולם, יש להם אורך הנשימה, אשר מאפשר כיבוד של זכות הגישה לערעור, מבלי לפגוע פגישה של ממש באינטרס נגדי. בבש"א 9042/00 בנק הפועלים בע"מ נ' גרבי טל בע"מ, נאמר בהקשר דומה :

בידי הבנקים די אמצעים לוודא כי חובות שונים, לרבות אלה שמקורם בהוצאות משפט, יפרעו. הבנקים עוסקים, בדרך השגרה, בהפעלת כוח התביעה לשם מימוש זכותם. הם נהנים, אגב כך, ממערכת אכיפה משוכללת. על כן, שומה עליהם לנהוג במדיניות נאותה וביד רחבה, כלפי בעלי הדין האחרים, המצויים בעמדת נחיתות כלפיהם, על מנת שלא תחסם זכות הגישה של אותם בעלי דין לבית המשפט.

אין ללמוד מדברים אלה כי הבנקים אינם זכאים להגנות הדיוניות הנתונות למערערים אחרים, לרבות בנושא הערבון. אין להצדיק מצב שבו הבנקים יאלצו ללכת אחר החייבים, ולהשקיע משאבים מיותרים בגביית חובות. עצם העובדה כי הבנקים טרודים ממילא בהליכים שונים, אינה יכולה לשמש הצדקה להכבדה נוספת שעניינה הליכי גביית הוצאות (ראו בש"א 7662/00 כנעאן מחמוד נ' הסנה חברה לביטוח ). ברם יתרונם של הבנקים יכול לאפשר להם לנהוג במתינות ובאורך רוח כלפי המתדיינים הבאים עמם במגע.

בנסיבות אלה, נראה לי כי השיקול של דלות האמצעים גובר על השיקולים האחרים, הגם שאינו מוביל לפטור גמור. בתוך כך, ניתן לתת משקל גם לפגם של אי פירוט סיכויי הערעור, פגם אשר אין בו כשלעצמו כדי להוביל לדחיית הבקשה לפטור, בעיקר נוכח הפירוט המופיע בהודעת הערעור.

התוצאה היא שאיזון מכלול השיקולים מוביל להפחתה של הערבון והעמדתו על סכום של 6,000 ש"ח. סכום זה ישולם בתוך 21 ימים, שאם לא כן ידחה ההליך ללא הודעה נוספת.