פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"ץ
8655/09
בפני:
כבוד השופטת א' חיות
כבוד השופט
י' דנציגר
כבוד השופט ע' פוגלמן
העותר:
פלוני
נ ג ד
המשיבים:
1. ראש ממשלת ישראל
2. שירות הביטחון הכללי
3. המנהלה הביטחונית לסיוע ("מנהלת
השיקום")
4. הועדה לטיפול במאויימים של מתאם הפעולות בשטחים
("ועדת המאוימים")
5. המנהל האזרחי
6. מדינת ישראל
עתירה למתן צו על-תנאי וצו ביניים
בשם העותר:
עו"ד מיכאל י' טפלו
בשם המשיבים:
עו"ד נעמי בייט
פסק-דין
השופטת א' חיות:
1.
עניינה העיקרי של העתירה בבקשת העותר לקבלת מעמד בישראל נוכח הסכנה הנשקפת לחייו באזור יהודה ושומרון. לטענת העותר, הוא עבד עם שירות הביטחון הכללי במשך ארבע שנים ואף קיבל אישורי שהייה מתחדשים בישראל בין השנים 2006-2003. העותר טוען כי כאשר חש שאנשי הרשות הפלסטינית חושדים בו ולאחר שפנה בעניין למפעיליו ללא הועיל, הגיש למשיבה 4 (להלן: ועדת המאוימים ) בחודש אפריל 2009 בקשה לקבלת היתר כניסה לישראל, אך לא ניתנה כל החלטה בבקשתו. העותר הגיש בקשה נוספת לוועדת המאוימים ביום 25.8.2009, אשר אף בה לא ניתנה כל החלטה עד למועד הגשת העתירה (28.10.2009). מכאן העתירה שבפנינו, בה מפרט העותר אינדיקציות רבות לסכנה ממשית ומיידית אשר לטענתו נשקפת לחייו אם יגורש לשטחי הרשות הפלסטינית, והוא טוען כי לא ניתנה לו הזכות להשמיע את טיעוניו בפני ועדת המאוימים; כי אם יגורש לשטחי הרשות יופרו זכויותיו החוקתיות לחיים ולחירות; וכן כי המשיבים מפרים את הוראות המשפט הבינלאומי והחלטת הממשלה בדבר סיוע לסייעני מערכת הביטחון. על כן מבקש העותר לקבל תעודת זהות ישראלית כתושב קבע; לחלופין, לקבל אישורי שהייה קבועים בישראל, לרבות אישורי עבודה ואפשרות להצטרף למערכת הבריאות עד שהסכנה לחייו תחלוף; ולחלופי חלופין, לקבל תעודת מעבר בכדי לעזוב לחו"ל. עוד מבקש העותר כי יפורטו הקריטריונים המסדירים את פעולתה של ועדת המאוימים ואת מתן המעמד והסיוע למשתפי פעולה, וכן מדוע נשלל מעמדו של העותר שקיבל בעבר אישורי שהייה מתחדשים בישראל.
2.
המשיבים, מצידם, טוענים כי דין העתירה להידחות על הסף תוך חיוב העותר בהוצאות, מחמת היותה עתירה מוקדמת. המשיבים טוענים כי העותר פנה לראשונה לוועדת המאוימים חודשיים בלבד לפני הגשת העתירה וטרם היה סיפק בידה להידרש לעניינו. לטענת המשיבים, אף לא קיים כל תיעוד לפנייה קודמת של העותר (מחודש אפריל 2009) ולא צורף לעתירה כל מסמך התומך בטענה זו. עוד טוענים המשיבים כי דין העתירה להידחות גם ביחס לסעדים הנוספים שהתבקשו בה, שכן שר הפנים לא צורף כמשיב לעתירה ולא נטען כי העותר פנה בנושאים אלה לגורם המוסמך.
3.
דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי טרם פנייה לקבלת סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, על העותר למצות את ההליכים העומדים לרשותו מול הרשות המוסמכת. בענייננו, העתירה הוגשה טרם שוועדת המאוימים נתנה החלטה בבקשה שהגיש העותר ביום 25.8.2009, ובנסיבות אלה, בהן אין בפנינו כל החלטה כלפיה ניתן להפעיל ביקורת שיפוטית, אין מקום כי נידרש לעתירה (ראו והשוו: בג"ץ 568/08 שווקי נ' שר הפנים (טרם פורסם, 11.5.2008); בג"ץ 6939/09 פלונית נ' שר הפנים (טרם פורסם, 23.9.2009)). ובאשר ליתר הסעדים שנתבקשו בעתירה לא נטען ולא הוכח כי נעשתה בעניינם פנייה מוקדמת לגורמים המוסמכים ומוצו ההליכים למולם.
אשר על כן, העתירה נדחית. עם זאת, בנסיבות העניין ונוכח טענות העותר בדבר הסכנה לחייו, הצו הארעי שניתן עם הגשת העתירה ביום 28.10.2009 יעמוד בעינו למשך ארבעה-עשר ימים מיום שתומצא לעותר החלטתה של ועדת המאוימים בבקשה שהוגשה לה על-ידו ביום 25.8.2009. זאת, על מנת לאפשר לעותר לשוב ולפנות לבית משפט זה ככל שיהיה צורך בכך.
למען הסר ספק, וכאמור בהחלטה מיום 28.10.2009, מוטל איסור פרסום ביחס לפרטי זהותו של העותר.
אין צו להוצאות.
ניתן היום, כ"ב בכסלו תש"ע (9.12.2009).
ש ו פ ט ת
ש ו פ ט
ש ו פ ט