בג"ץ 9295/09 אמיל קולוגנולי נ. משרד הרווחה והשירותים החברתיים

עניינה של העתירה בבקשת העותר כי בית המשפט יורה למשיבים למצוא בעבורו "מסגרת טיפולית חוץ ביתית מתאימה שתאפשר לעותר לעבור תכנית טיפולית שיקומית בשלבים האחרונים של מאסרו, ככל שתמצא ועדת השחרורים מקום לכך".

1.

העותר מרצה עונש מאסר בן 4 שנים בעקבות הרשעתו בביצוע מעשה סדום ובמעשים מגונים. עניינו תלוי ועומד לפני ועדת השחרורים לפי חוק שחרור על תנאי ממאסר, התשס"א – 2001 (להלן: חוק שחרור על תנאי ). בא כוח היועץ המשפטי לממשלה, התנגדה בדיון שהתקיים לשחרורו של העותר על תנאי בשל חוות דעת של המרכז הרפואי לבריאות הנפש והמערך הקהילתי בשירות בתי הסוהר (מב"ן), שלפיה הערכת מסוכנותו המינית היא בינונית-גבוהה. הסניגוריה הציבורית מצידה טענה כי הואיל והעותר נמצא ברמה קוגניטיבית של ילד בן 11, יש למצוא לו מסגרת טיפולית מתאימה. ועדת השחרורים דחתה את המשך הדיון לבחינת אפשרות התאמתו למסגרת כאמור. הבחינה האחרונה נערכה בהתייחס להוסטל בחדרה. ועדת החריגים של משרד הרווחה מצאה בסופו של יום כי לא ניתן לשלב את העותר במסגרות חוץ ביתיות שבאחריות המשרד, מבלי להעמיד בסכנה גבוהה את האוכלוסייה החלשה וחסרת הישע המתגוררת במסגרות אלה. לדברי העותר, לא ניתן לשחררו לתכנית טיפולית בלא שתימצא מסגרת מגורים מתאימה, ובאין מסגרת מעין זו, נמנעת ממנו האפשרות להשתקם. דבר זה, גורס העותר, מהווה פגיעה בזכויות חוקתיות שונות כגון הזכות לחירות והזכות לשוויון כמו גם באינטרס הציבורי שבשיקומם של אסירים במצבו. לפיכך עותר הוא לסעד, כמפורט ברישא.

2.

המדינה מציינת בתגובה כי דין העתירה להידחות על הסף, שכן העותר טרם מיצה את ההליכים הקבועים בדין בטרם פנה לבית משפט זה. לגופו של עניין, מצביעה המדינה על כך שבחוות דעתו, מב"ן אינו ממליץ על שחרורו המוקדם של העותר. בשולי הדברים, מציינת המדינה כי סוגיית שיקומם של עברייני מין אמורה להיות מוסדרת בהצעת חוק אשר נידונה בימים אלה, שבגדרה תחויב המדינה במתן שיקום מונע לעברייני מין.

3.

דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי בטרם פנייה לקבלת סעד מבית משפט זה בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, על העותר למצות את ההליכים העומדים לרשותו לפני הרשות המוסמכת (ראו למשל בג"צ 8655/09 פלוני נ' ראש ממשלת ישראל (לא פורסם, 9.12.09)). התווית תכנית טיפולית שיקומית נתונה לסמכותה של ועדת השחרורים, ואין מקום שניזקק לאחד מרכיביה האפשריים של תכנית זו, ככל שיוחלט עליה, קודם שימוצה הדיון בפני הועדה. אף מלשון הסעד המבוקש עצמו, כמובא ברישא, עולה כי מדובר בעתירה שהוגשה בטרם זמנה, ויש להמתין ראשית להחלטתה של ועדת השחרורים שתשוב ותתכנס בעניינו של העותר. ככל שזו תחליט לדחות את בקשתו ולא ליתן לו את הסעד המבוקש, יוכל העותר לנקוט בהליכים המתאימים כדי להשיג על החלטה זו, ובכלל זה עתירה לבית המשפט המחוזי נגד ההחלטה, לפי סעיף 25(ה) לחוק שחרור על תנאי - וככל שתהיה עילה לכך – אף הגשת בקשת רשות ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בפני בית משפט זה. בטרם נקט העותר בהליכים אלה, אין בפנינו החלטה שכלפיה ניתן להפעיל ביקורת שיפוטית, ומשכך אין מקום כי נידרש לעתירה (ראו למשל

בג"ץ 6939/09 פלונית נ' שר הפנים (לא פורסם, 23.9.2009)).

4.

לצד עניינו הפרטני של העותר, עולה מן העתירה גם בקשה לסעד בעל פריסה רחבה יותר, שעניינו מציאת מסגרות טיפוליות מתאימות לנידונים המצויים במצבו של העותר. דא עקא, שהתכתובת שקדמה להגשת העתירה התמקדה במציאת מסגרת טיפולית לעותר, ולא כוונה למציאת פתרונות מערכתיים כוללים. מציאת מסגרות שיקום מתאימות לאוכלוסיה שלפי הטענה זקוקה להן, נתונה לרשויות המינהליות האמונות על כך. בא כוח המדינה האיר את עינינו כי הרשויות אמנם נתנו דעתן לנושא, ופועלות להסדיר את סוגיית שיקומם של עברייני מין בחקיקה. מבלי להביע עמדה או לקבוע מסמרות באשר להליכי חקיקה אלה, יכול שהסנגוריה הציבורית תיכנס לעובי הקורה, ותעיר את הערותיה, הן באשר להסדר המוצע (שאיננו יודעים את פרטיו), הן באשר למרכיבים נדרשים נוספים, ככל שאלה לא קיימים בהסדר המוצע. בנקודת הזמן הנוכחית, וקודם שמוצו הליכים אלה, אין מקום שניזקק לכך בשלב מוקדם זה.

אשר על-כן, ובהעדר עילה להתערבותנו, העתירה נדחית על הסף.