בג"ץ 6939/09 פלוני נ. שר הפנים

השופט ח' מלצר:

1.

עניינה של העתירה שלפנינו בבקשת העותרת כי תוענק לה אזרחות ישראלית ותותר שהייתה בישראל. לטענת העותרת, היא "קשרה גורלה עם ישראל החל מתקופת בחרותה" (סעיף 1 לעתירה), סייעה לכוחות הביטחון שפעלו באיזור חברון והיתה מקור להסגרת מבוקשים מסוכנים ואיתור עבריינים. מעתירתה של העותרת עולה כי לא היתה בקשר ישיר עם גורמי הביטחון בישראל, אלא שקיבלה הוראות מאחיה, פלוני אלמוני, שלטענתה הוא משתף פעולה מוכר. לאחר שהוא נעצר ונכלא בחברון, בחשד לשיתוף פעולה עם ישראל, היא עזבה לדבריה את בית הוריה ונכנסה לתוך מדינת ישראל. העותרת מציינת בעתירתה שמות של בני משפחה נוספים שהינם משתפי פעולה עם שירותי הביטחון בישראל, על פי טענתה. בעתירה נטען כי העותרת פנתה בתאריך 7.7.2009 אל הוועדה לטיפול בטעוני הגנה (להלן: ועדת המאוימים ), בבקשה לקבל אישור שהייה בישראל, אך לא קיבלה עד כה כל תשובה. העותרת מציינת עוד בעתירה כי "על פי הניסיון ידחו המשיבים, ובמיוחד המשיב 3, את בקשת העותרת מסיבות טכניות ודרקוניות" (סעיף 22 לעתירה).

2.

המדינה מבקשת לדחות את העתירה על הסף מחמת אי מיצוי הליכים וחוסר ניקיון כפיים של העותרת. מתגובת המדינה לעתירה עולה כי עניינו של אחיה, אותו העותרת מגדירה כמי שמוכר כמשתף פעולה, תלוי ועומד בפני בית משפט זה (במסגרת בג"ץ 4815/08) – דבר שלא נזכר בעתירה שלפנינו . יש לציין עוד כי בא-כוחו של אחיה של העותרת, כך טענת המדינה, הוא גם בא-כוחה של העותרת שלפנינו. נתון נוסף שלא נזכר בעתירה הוא כי ועדת המאוימים דחתה את בקשתו של אחיה של העותרת, בקובעה כי על פי הערכת הסיכון העדכנית שהתקבלה, לא נשקפת סכנה לחייו באזור וכי הוא שהה בשטחי הרשות הפלסטינית לאחרונה. לגישת המדינה עמדת הגורם המינהלי המוסמך ביחס לאחיה של העותרת, אמורה להשפיע גם על בקשת העותרת, הטוענת למאוימות. עוד גורסת המדינה כי אף קרוב משפחה אחר של העותרת, גם הוא מיוצג על ידי בא-כוחה, הגיש שתי עתירות דומות לזו שלפנינו,

שנדחו על הסף מחמת אי מיצוי הליכים וכן תלויה ועומדת עתירה נוספת בעניין, שאמורה להידון בפני הרכב (הקבוע לעת הזו לתאריך 21.12.2009 – (בג"ץ 9420/08)).

3.

המשיבים טוענים עוד כי לא רק שהעותרת לא הציגה בפני בית המשפט את התמונה העובדתית המלאה, אלא שהיא גם לא מיצתה הליכים טרם שפנתה לערכאה זו. העותרת הגישה את העתירה כאמור בתאריך 1.9.2009, כאשר פנייה מטעמה לוועדת המאוימים נעשתה לראשונה רק בתאריך 7.7.2009. בנסיבות העניין, גורסים המשיבים כי אין מדובר בפרק זמן משמעותי מספיק, המאפשר לוועדה לבחון את עניינה של העותרת באופן רציני ועל כן על העותרת היה להמתין לתשובה מטעם הוועדה בטרם הגישה את העתירה. העותרת אמנם טוענת בהקשר זה כי מניסיון העבר היא מניחה שהמשיבים ידחו את בקשתה (טיעון שהועלה גם על ידי קרוב משפחה של העותרת, ונדחה בפסק הדין בבג"ץ 5449/08 מתאריך 30.6.2008, מפי חברתי, השופטת ע' ארבל ), אך הנחה מקוממת זו איננה יכולה לפטור אותה ממיצוי ההליכים המינהליים העומדים לרשותה.

4.

הנה כי כן, לאחר עיון בעתירה ובתגובה המקדמית לה, מסקנתנו היא כי דין העתירה להידחות על הסף, מן הטעמים שפורטו בהרחבה על ידי המשיבים בתגובתם. העותרת הסתירה מבית המשפט פרטים מהותיים החשובים להכרעה בעתירתה, וכן הגישה את עתירתה עוד לפני שקיבלה תשובה מן הרשות המינהלית המוסמכת, אף שלא חלף פרק זמן כה משמעותי היכול להצדיק פנייה שכזו – באין תשובה. שני פגמים אלה מהווים טעמים מספיקים לדחיית העתירה על הסף.

5.

בכל הנוגע לטענת העותרת ולפיה אין טעם להמתין לתשובת ועדת המאוימים, שכן ממילא בקשתה תידחה, הרי שטענה זו מוטב היה אילולא הועלתה כפי שנפסק בבג"ץ 5449/08 הנ"ל. אף אם סבורה היתה העותרת כי בקשתה לא תתקבל, הרי שעדיין עליה לאפשר לרשות המינהלית לשקול את בקשתה, תוך שהיא מביאה בפני הרשות המוסמכת את מלוא המידע והתשתית העובדתית המלאה, ולו מן הטעם שאין לעותרת אפשרות אמיתית לחזות מראש מה תהיה החלטת הוועדה, שכן החלטות מסוג זה מתקבלות על פי נסיבות כל מקרה ומקרה, ומבוססות על תשתית עובדתית קונקרטית, המשתנה בין פונה לפונה. זאת ועוד – בטרם מתקבלת החלטת הרשות, ממילא אין אפשרות לבית משפט זה לערוך ביקורת שיפוטית על החלטה זו והדבר מהווה טעם נוסף לדחיית טענותיה של העותרת.

6.

נוכח כל האמור לעיל – העתירה נדחית על הסף וממילא נדחית גם הבקשה לצו ביניים. למען הסר ספק מובהר בזאת כי אין באמור כדי לגרוע מחובתה של ועדת המאוימים להשלים את הטיפול בפנייתה של העותרת ולהחליט בעניינה ככל הנדרש. העותרת תשלם למשיבים שכ"ט עורכי דינם בסך של 3,000 ש"ח בגין עתירת סרק זו.