בג"ץ 9051/05 תנועת "שלום עכשיו" - ש.ע.ל. מפעלים חינוכיים נ. שר הביטחון

1.

ראשיתה של עתירה זו בשנת 2005, וצו-על-תנאי ניתן עוד בחודש ספטמבר 2005, לפיו הורינו למשיבים לנמק מדוע לא יהרסו 6 מבני קבע שהוקמו ללא היתר במאחז הבלתי חוקי "חרשה" שממזרח להתנחלות טלמון, ו-12 מבני קבע שהוקמו ללא היתר במאחז הבלתי חוקי "היובל" שמדרום להתנחלות עלי.

2.

בתשובותיהם לבית המשפט עמדו המשיבים 4-1 מלכתחילה על אי החוקיות שבהקמת המבנים נשוא העתירה, ולא סרו מעמדתם זו. בתשובות המדינה התייחס בא-כוחה לכך שהוצאו לגבי המבנים צווי הריסה ולכך שיש בכוונת הרשויות לאכוף את מימושם של צווים אלה - בהתאם לתכנית פעולה אשר תגובש בהמשך.

לאחר הגשת תצהירי התשובה מטעם המשיבים הוגשו מטעמם מעת לעת הודעות מעדכנות, בהן נתבשרנו על דבר קיומה של עבודה למיפוי סוגי הבניה הבלתי חוקית וחלוקתם לקטגוריות שונות, אשר לפיהן יוקצו לוחות זמנים לנקיטת פעולות אכיפה ביחס למבנים הבלתי חוקיים באזור.

ביום 21.4.06 הודיעו המשיבים כי הוחלט להטות את מרכז הכובד של פעילות האכיפה למימוש צווי הריסה ביחס למבנים בשלבי בניה התחלתיים, בדגש על בניה המתבצעת על קרקע פלסטינית פרטית. ביום 16.1.07 הודיעו המשיבים כי תוכננה תכנית עבודה פרטנית למימוש צווי הריסה באזור, אשר בהתאם לה החלו להתבצע הריסות של מבנים שנבנו שלא כדין. ביום 4.2.08 נמסרה לנו הודעת עדכון נוספת על-ידי המשיבים, וביום 2.6.08, קיימנו דיון נוסף בעתירה.

3.

לאחר מספר דחיות שהתבקשו על-ידי המדינה לשם השלמת עבודת המיפוי וקציבת לוחות הזמנים, ביום 28.10.2008 הוגש התצהיר המשלים מטעם המשיבים, בו פורטו סדרי העדיפויות לפעילויות האכיפה המתוכננות על-ידי המשיבים, וזאת על-פי הקטגוריות השונות של הבניה הבלתי חוקית. לפי תכנית זו, בעדיפות גבוהה למימוש יהיו צווי הריסה המבוססים על החלטות שיפוטיות; לאחר מכן ימומשו צווי הריסה העוסקים בבניה בשלבים התחלתיים; אחר-כך תינתן עדיפות למימוש צווי הריסה המתייחסים למבנים המצויים במקרקעין מוסדרים בבעלות פרטית פלסטינית; לאחריהם - ימומשו צווים ביחס למבנים המצויים במקרקעין לא מוסדרים שאינם בגדר אדמות מדינה; צווי הריסה למבנים במאחזים בלתי חוקיים שהוקמו לאחר מרץ 2001; צווי הריסה ביחס למבנים במאחזים בלתי חוקיים שהוקמו לפני מרץ 2001; צווי הריסה ביחס למבנים המצויים מחוץ לתכניות תכנון מאושרות; ולבסוף - כל יתר המבנים.

4.

ניתן להבין את רצונם של המשיבים לקיים את הפינוי הנדרש, ככל שיש בידם, ללא שימוש בכוח. ניתן גם להבין את גישתם של המשיבים, אשר נוכח ריבוי הצעדים שעליהם לנקוט

נגד הפרות החוק בהקמת מבנים ומאחזים בלתי חוקיים, קבעו לעצמם סדרי עדיפויות באכיפה. עם זאת, בתצהיר משלים מטעם המדינה שהוגש ביום 8.6.2009, ובדיון שהתקיים בעתירה ביום 10.6.09, הוצגה לפנינו תכנית הפעולה ביתר פירוט והוברר כי המבנים נשוא העתירה, אשר נבנו במאחזים שהוקמו לפני מרץ 2001, מצויים – על-פי הקריטריונים שנקבעו על-ידי המשיבים עצמם - בעדיפות גבוהה יחסית לנקיטה בפעולות אכיפה. חלקם - אלה הבנויים על קרקע פלסטינית פרטית - מצויים בקטגוריה השלישית מבין שמונה הקטגוריות המנויות בסדר העדיפויות שגובש על-ידי המשיבים, וכן יש מבנים המצויים בקטגוריה הרביעית. אף על פי כן, לא נמסר לנו על-ידי המשיבים תאריך יעד למימוש הצווים נשוא העתירה, ואף לא הוצגה לפנינו הערכת זמן כלשהי למימושם.

5.

השתלשלות העניינים עד כה מאז הגשת העתירה מתמשכת על-פני תקופה של למעלה מארבע שנים; מעמדתה העקבית של המדינה, כפי שזו הוצגה לבית המשפט עוד בתגובותיה הראשונות לעתירה - עולה כי המבנים נשוא העתירה נבנו שלא כדין, חלקם על קרקע פרטית, ומטעם זה אף תלויים ועומדים נגדם צווי הריסה מאז שנת 2005. בנסיבות אלה, הרי היה על המדינה - בהתאם לעמדתה שלה - לממש את הצווים נשוא העתירה או לכל הפחות לקצוב לוח זמנים החלטי למימושם, כחלק מחובתה היסודית לקיום החוק ואכיפתו. על כן, שקלנו הוצאת צו מוחלט בעתירה. אף על פי כן, היות ומדובר במבנים מאוכלסים, אשר לדרים בהם טענות שונות משלהם, ואין מחלוקת כי יש לקיים הליכי שימוע לנוגעים בדבר בטרם מימושם של צווי ההריסה – החלטנו להימנע מהוצאת הצו הפעם, אולם להורות למדינה להחל בהליכים לקראת מימוש הצווים שהוציאה. בנסיבות אלה, מצאנו כי בטרם תוכרע העתירה באופן סופי, יש מקום להתחיל בהליכי השימוע הדרושים – וזאת ללא כל שיהוי נוסף.

על כן, אנו קובעים כי המדינה תגיש בתוך ארבעה חודשים הודעת עדכון ובה תפרט את תוצאות הליכי השימוע, ובכפוף לכך תודיע על לוח הזמנים להשלמת הליכי מימוש הצווים. העותרים והמשיבים 5 ו-6 יוכלו להגיב על הודעה זו בתוך 21 ימים נוספים; לאחר מכן נחליט בדבר המשך הטיפול בעתירה, ככל שיהיה בכך צורך.