בג"ץ 9117/07 נטליה מולר נ. שר הפנים

לפניי בקשה לפסיקת הוצאות בהליך שבכותרת.

1.

העותרים הגישו ביום 28.10.2007 עתירה בה התבקש מתן אזרחות ישראלית לעותרת מכוח חוק האזרחות, התשי"ב-1952. בעתירה נטען לזכותה של העותרת, אלמנתו של אזרח ישראלי, לקבל מעמד בישראל לאחר פטירתו של בן זוגה. על פי האמור בעתירה, בני הזוג נישאו בנישואין אזרחיים ביוני 1998 והעותרת החלה בהליך המדורג לקבלת אזרחות. בשנת 2004, סמוך לסופו של ההליך, נפטר בעלה. העותרת נדרשה לעזוב את ישראל, תוך שסורבה בקשתה לאשרה. נטען בעתירה כי בשנת 2007, בעקבות פניות מצד העותרת באמצעות המרכז לסיוע משפטי לעולים, הציעו המשיבים כי העותרת תגיש בקשה מחודשת לוועדה הבינמשרדית בהתאם לנוהל להסדרת מעמדן של נשים זרות המתאלמנות במהלך ההליך המדורג. באוקטובר 2007 נמסר לעותרת, על פי הנטען, כי בקשתה למעמד בישראל נדחתה על ידי הוועדה הבינמשרדית, מאחר שבעלה נפטר לפני גיבושו של הנוהל החדש, אותו לא ניתן להחיל עליה לאחר ששהתה בארץ ללא אשרה. העותרת נדרשה לצאת מיד מישראל. בעקבות זאת הוגשה העתירה ועם הגשתה ניתן בה צו ביניים למניעת הרחקתה של העותרת מישראל.

2.

ביום 24.12.2007 הוגשה תגובת המשיבים לעתירה. נמסר בה כי מדיניות המשיב היא ככלל, במקרים בהם פקע קשר הנישואין במהלך תקופת המבחן המדורג, שאין מקום להמשך ההליך המדורג. עם זאת, קיימים מקרים מיוחדים המצדיקים העברת בקשה להמשך שהייה בישראל לדיון בוועדה המייעצת הבינמשרדית לבחינת האפשרות למתן מעמד בישראל מכוח חוק הכניסה לישראל, התיש"ב-1952, מטעמים הומניים. הוסבר כי לעניין זה גובש "נוהל הטיפול בהפסקת הליך להסדרת מעמד לבני זוג של ישראלים" (מס' 5.2.0017). המשיבים הוסיפו כי במקרה דנן טעתה הוועדה הלשכתית וסברה כי אין מקום להחיל את הוראות הנוהל על מי שהפכה אלמנה קודם לפרסום הנוהל. המשיבים הבהירו כי העותרת זכאית לכך שעניינה יובא לפני הוועדה הבינמשרדית והודיעו כי עניינה יובא בפני הוועדה במהלך החודשים הקרובים. העותרים הוסיפו וציינו כי הטענות הכלליות המועלות בעתירה לגבי זכאות למעמד בישראל במקרה של פקיעת קשר הנישואין תלויות ועומדות במספר עתירות נוספות. על יסוד זה טענו המשיבים כי העתירה הפרטנית התייתרה ודינה להימחק.

3.

לאור הצהרת המשיבים כי משמעמדו על הטעות יובא עיינה של העותרת לפני הוועדה הבינמשרדית, פסק בית המשפט ( ביום 27.12.2007) כי העתירה התייתרה, ככל שהיא נוגעת לעניינה הפרטני של העותרת, ועל כן דינה להימחק. בעקבות מחיקת העתירה הגישה העותרת בקשה לפסיקת הוצאות משפט ולהחזרת אגרת בית משפט. בבקשה נטען כי עם הגשת העתירה ואף מבלי צורף לקיום דיון בה התוודו המשיבים על טעותם והסכימו כי יש לדון בבקשת העותרת להתאזרחות בוועדה הבינמשרדית, כפי שנתבקשו לעשות באופן מפורש על ידי באת כוח העותרת חודשים ארוכים לפני הגשת העתירה. נטען כי העותרת נאלצה להגיש את העתירה בלית ברירה בעקבות האיום הממשי לגירושה מישראל לאחר מות בעלה, למרות פניותיה למשיבים וחרף העובדה כי היא עמדה בקריטריונים של הנוהל. נטען כי לולא הוגשה העתירה הייתה העותרת מגורשת מישראל, ללא דיון בוועדה הבינמשרדית.

4.

המשיבים מתנגדים לפסיקת הוצאות. לטענתם, בקשת העותרת למעמד בישראל סורבה כדין כבר בשנת 2004, בהתאם להוראות החוק, הנהלים וההלכה הפסוקה. כמו כן, עמדו המשיבים בהרחבה על עמדתם העקרונית לעניין העדר זכאות של אלמנה לקבלת מעמד בישראל מכח חוק האזרחות. בתגובתם ביקשו המשיבים להבהיר כי עניינה של העותרת נבחן בהתאם להוראות הנוהל לפנים משורת הדין, על אף שההחלטה בעניינה התקבלה כדין מספר שנים קודם לכניסת הנוהל החדש לתוקף. לשיטתם, נכונותם – לפנים משורת הדין - להביא את עניינה של העותרת לדיון לפני הוועדה הבינמשרדית, אין בה כדי ליתן לעותרת את הסעד המבוקש בעתירתה או כדי לגרוע מעמדת המשיבים לפיה עם פקיעת קשר הנישואין אין מקום להמשיך ההליך המדורג מכח חוק האזרחות.

5.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתיק בכללותו ובשים לב לכללים שנקבעו ב בג"צ 842/93 אל נסאסרה נ' שר הבינוי והשיכון , פ"ד מח ( 4) 217, באתי לכלל מסקנה כי יש לקבל את הבקשה בחלקה. על פי הכללים בהלכה הפסוקה, יש לבדוק האם היה צידוק בהגשת העתירה; האם לא הזדרז העותר בפניה לבית המשפט ומיצה את כל האפשרויות הפתוחות בפניו ופעל כראוי אצל הרשויות המוסמכות; האם לא היה שיהוי בהגשת העתירה; והאם עצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיב לחזור בו מהחלטה קודמת שלו ולהעניק לעותר את הסעד המבוקש בעתירה. דומה כי אין מחלוקת על כך שבמקרה דנן, העתירה הוגשה לאחר מיצוי הליכים מ מוש ך אצל הרשויות המינהליות. אף אין מחלוקת, כך נראה, על כך שעצם הגשת העתירה היא שהניעה את המשיבים להביא את עניינה של העותרת לדיון בפני הוועדה הבינמשרדית. בעוד שעובר להגשת העתירה נמסר לעותרת כי עניינה לא יבחן על-ידי הוועדה, לאחר הגשת העתירה חל שינוי בעמדת המשיבים. אמנם מהתגובה לעניין ההוצאות עולה כי לכאורה השינוי נעשה לפנים משורת הדין, אך בתגובת המשיבים לעתירה השינוי הוסבר בכך שהוועדה הלשכתית טעתה. במצב דברים זה, אין בידי לשלול את הצידוק שבהגשת העתירה ואת זכאותה של העותרת לפסיקת הוצאות.

6.

יחד עם זאת, מקובלת עלי עמדת המשיבים כי הסעד הראשי שנתבקש בעתירה - הענקת אזרחות מכח חוק האזרחות - לא ניתן לעותרת לעת הזו. המשיבים לא חזרו בהם מעמדתם העקרונית כי אין מקום להקנות לעותרת אזרחות מכח ההסדר המדורג לאחר פקיעת הנישואין. עצם ההסכמה לבחון את עניינה בוועדה הבינמשרדית אף אינה מבטיחה לה מעמד בישראל מכח חוק הכניסה לישראל. אמנם, לא בכל מקרה בו ניתן לעותר סעד שאינו זהה לסעד שהתבקש בעתירה יש בדבר כדי לשלול פסיקת הוצאות (ראו, בג"ץ 5786/04 ברודסקי נ' שר הפנים (לא פורסם, 6.7.2006)). ייתכנו מקרים בהם השוני בבסיס לקבלת הסעד או בטיבו של הסעד אינו מהותי ואין המשיב יכול להיות מופטר מנשיאה בהוצאות העותר רק בשל כך שהסעד התבסס על תשתית משפטית שונה. אך ייתכנו גם מצבים בהם קבלת סעד על בסיס שונה, משמעותה כי העותר לא זכה לסעד לו עתר. בנסיבות המקרה שלפניי, הגשת העתירה הובילה אמנם למתן סעד של הבאת עניינה של העותרת לפני הוועדה הבינמרשדית במהלך החודשים הקרובים, אך לא הובילה לסעד של קבלת אזרחות. במצב דברים זה, אין מקום להיעתר לבקשה במלואה. נוכח האמור ובשים לב לכלל נסיבות המקרה, למהות העתירה, למהירות היחסית בה טופל העניין לאחר הגשת העתירה ולכך שלא התקיים דיון בה, יועמד חיוב המשיב בשכר טרחה בהליך זה על סך של 4,000 ₪. סכום זה ישא הפרשי ריבית והצמדה כחוק מיום מתן החלטתי זו ועד לתשלום בפועל.