בג"ץ 9117-23 בג"ץ 9117-23

השופט י' אלרון:

1.נגד העותר הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של נהיגה ברכב במקום ציבורי בהיותו שיכור, בניגוד לסעיפים 62(3), 64ב(א)(3) ו-39א לפקודת התעבורה [נוסח חדש] ותקנה 169א(1) לתקנות התעבורה, התשכ"א-1961.

2.במסגרת הליך שמתקיים בבית המשפט לתעבורה מחוז מרכז (תת"ע 7343-06-21) הוסכם על הצדדים כי העותר יופנה לקבלת תסקיר מבחן בדבר התאמתו להליך בבית משפט קהילתי. בהמשך לכך, ביום 8.1.2023 הוגש תסקיר בעניינו של העותר, אשר לא בא בהמלצה כאמור. צוין, כי לעותר אמנם יש צרכים טיפוליים ממוקדים בתחום ההתמכרויות, אולם הוא "בעל יכולת להתארגנות כלכלית תקינה ונעדר צורך בהתערבות סוציאלית כלשהי" ו"יכול להיתרם מסיוע וליווי שירותנו בהליך הרגיל ואין צורך להפנותו להליך בית משפט קהילתי". לנוכח עמדת שירות המבחן, בית המשפט לתעבורה קבע כי ההליך בעניינו של העותר ימשיך להתנהל כרגיל (החלטה מיום 10.1.2023). בהמשך לכך, נקבע כי העותר יופנה לקבלת תסקיר מבחן לעניין העונש ואפשרויות טיפול במסגרת שירות המבחן.

3.ביום 25.1.2023, ובהיעדר התייצבות, העותר הורשע במיוחס לו בכתב האישום. לאחר מספר דחיות במועד הגשת תסקיר המבחן לעניין העונש, שירות המבחן עדכן ביום 12.11.2023, כי מאחר שהעותר ביטל פגישה שנקבעה עמו, בשל המצב הביטחוני ונסיבות אישיות, ולאחר מכן לא השיב לפניות חוזרות של שירות המבחן ולא ניסה ליצור קשר עם השירות מיוזמתו, אין אפשרות להגיש בעניינו את התסקיר הנדרש. בעקבות הודעה זו, בית המשפט לתעבורה קבע כי הצדדים יטענו לעניין העונש וכי לא ייערך לעותר תסקיר משלים (החלטה מיום 21.11.2023).

להשלמת התמונה, יצוין כי דיון לצורך מתן גזר הדין בעניינו של העותר קבוע למחר, 1.1.2024.

4.בעתירה שלפנינו, העותר מבקש כי נורה לשירות המבחן להפנותו לבית משפט קהילתי, ולחלופין, על שילובו בטיפול במסגרת שירות המבחן. לצד זאת, העותר מבקש כי יינתן צו ביניים להפסקת ההליכים בבית המשפט לתעבורה עד להכרעה בעתירה זו. לטענת העותר, הוא עומד בתנאי הקבלה לשילוב בבית משפט קהילתי, בין היתר, מאחר שהוא זקוק לסיוע ותמיכה בתחום ההתמכרויות ובתחום ההתנהלות הכלכלית, ולנוכח עברו הפלילי והעובדה שהעבירה שביצע אינה עבירה חמורה. כמו כן, נטען כי בניגוד לדברי שירות המבחן, העותר ניסה ליצור עמו קשר מספר פעמים, ומשכך, הודעת שירות המבחן כי אין אפשרות להגיש תסקיר בעניינו של העותר, נעשתה "בחוסר שיקול דעת ובחוסר שוויוניות", בפרט, בהתחשב במצב הביטחוני הנוכחי.

5.דין העתירה להידחות על הסף. הלכה היא כי המקום המתאים לבירורן של טענות מעין אלו שמעלה העותר, המופנות, הלכה למעשה, כלפי החלטות ביניים בהליך פלילי, הוא לפני הערכאה הדיונית שבה מתנהל ההליך הפלילי, ועתירה לבית משפט זה בשבתו כבית דין גבוה לצדק אינה משמשת "מסלול עוקף" לכלל זה (בג"ץ 7692/22 פרמונד נ' לשכת תביעות – משטרת ישראל, פסקה 4 (15.11.2022)).

6.זאת ועוד, טענות העותר בדבר העברת עניינו לבית משפט קהילתי מועלות כמעט שנה לאחר שהתקבלה החלטה שלא לעשות כן בבית המשפט לתעבורה, וימים ספורים לפני מתן גזר הדין בעניינו. מדובר אפוא בשיהוי ניכר, המצדיק את דחיית הטענות על הסף (ראו למשל: בג"ץ 3255/22 קרנות השתלמות להורים ולגננות - חברה מנהלת בע"מ נ' שרת החינוך, פסקה 9 (28.8.2022)). כמו כן, עמדת שירות המבחן כי העותר אינו מתאים להליך בבית משפט קהילתי, נסמכה על פגישה שנערכה עמו ועיון בגיליון הרישום הפלילי והתעבורתי שלו, ומתייחסת בפירוט לנסיבותיו האישיות והתאמתן למאפייניו של הליך המתקיים בבית משפט קהילתי. בראי זאת, גם בהתעלם מסוגיית השיהוי, ההחלטה שלא להעביר את עניינו של העותר לבית משפט קהילתי אינה מגלה עילה להתערבות.

7.אשר להפניית העותר לאפיק טיפולי במסגרת שירות המבחן, כאמור, בטרם נגזר דינו, מקומן של טענות אלה להתברר בבית המשפט לתעבורה, ולאחר מכן, וככל שגזר הדין לא יהיה לרוחו של העותר, לפני ערכאת ערעור מתאימה. לנוכח קיומו של סעד חלופי, אין הצדקה להתערבותנו אף בטענות אלה (ראו בג"ץ 7869/22 פלוני נ' משרד הבריאות, פסקה 2 (20.11.2022)).

8.אשר על כן, העתירה נדחית על הסף. ממילא, נדחית גם הבקשה למתן צו ביניים.

משלא נתבקשה תגובה המשיבה, אין צו להוצאות.