פרטי ההליך
בבית המשפט העליון בשבתו
כבית משפט גבוה לצדק
בג"ץ
9135/16
בג"ץ 9136/16
לפני:
כבוד המשנה לנשיאה א' רובינשטיין
כבוד השופט ח' מלצר
כבוד השופטת ע' ברון
העותר בבג"ץ 9135/16:
אנס אבראהים שדיד
העותר בבג"ץ 9136/16:
אחמד מוחמד חסין אבו פארה
נ ג ד
המשיבים:
1.
מפקד צבאי לאזור
2. שופט בית משפט הצבאי לערעורים
עתירות למתן צו על תנאי
בשם העותרים: עו"ד
אחלאם חדאד
בשם המשיבים: עו"ד
אבינעם סגל-אלעד; עו"ד הדס ערן
פסק-דין
המשנה לנשיאה א' רובינשטיין:
א.
העותרים, פעילי טרור ועצירים מינהליים (ראו פסק דינו של השופט ע' פוגלמן בעתירותיהם בבג"ץ 8940/14 ו-8941/16 מיום 21.11.16) שובתים רעב, ובפסק הדין הנזכר הותלו בהסכמה צוי המעצר לגביהם נוכח מצבם הרפואי, בעקבות המתוה שנקבע בבג"ץ 5580/15 עלאן נ' שירות הביטחון הכללי
(2015), פסקה ו, ושיושם במקרים נוספים. הם מאושפזים במרכז הרפואי "אסף הרופא", אינם במשמורת שירות בתי הסוהר, אינם אזוקים וניתן לבקרם לפי נהלים מקובלים.
ב.
בעתירות הנוכחיות, כמתואר בהחלטה מ-28.11.16, נתבקשה העברתם לבית חולים בראמאללה, אך הערנו, והדבר בא לידי ביטוי בהחלטה, כי לא נשנה מן ההלכה הקיימת שאינה מאפשרת בכגון דא העברה אל מחוץ לשטח ישראל תוך סיכון חיילי צה"ל (בג"ץ 452/16 אלקיק נ' מפקד כוחות צה"ל באיו"ש , 16.2.16), אך ניתנה גם במקרה זה – כמו שם – אפשרות לבאת כוח העותרים לבחון היש בפיהם משאלה לעבור לבית חולים במזרח ירושלים, וכן האם ניתן רפואית להעבירם. בהקשר זה נתבקשו הודעה ותגובה.
ג.
ביום 29.11.16 הגיעה הודעת העותרים, שלפיה אינם מסכימים להעברתם לבית חולים במזרח ירושלים, שכן יישארו בכך במצב של התליית צוי המעצר המינהלי, מצבם הרפואי קשה, ונתבקש מטעמם סעד להצלת חייהם "ממוות פתאומי ומסיכונים בלתי הפיכים". לא הובא אישור רפואי מטעם העותרים בדברר אפשרות להעבירם לבית חולים אחר, הגם שניתנה הזדמנות לכך.
ד.
בתגובת המדינה מיום 30.11.16 נתבקשה דחיית העתירה וכן צורף עדכון רפואי נכון ליום זה לפיו העותר בבג"ץ 9135/16 במצב ירוד וחלש מאוד, מסרב לטיפול ולניטור, וכי "בהתחשב במצבו הכללי ובאורך שביתת הרעב, מצוי בסכנה לפגיעה בלתי הפיכה באיברים וסכנה לחייו". לגבי העותר בבג"ץ 9136/16 נאמר, כי הוא בהכרה מלאה ומבין את הנאמר לו, אך גם הוא מסרב בדיקות וניטור ומצוי בסכנה לחייו.
ה.
איננו רואים מנוס מאי היעתרות לעתירות. העותרים נעצרו מעצר מינהלי שאושר בבית משפט זה, והמותלה עתה. הם בחרו בשביתת הרעב ונטלו עליהם את האחריות, אך כבר נאמר לא אחת כי שביתת רעב זו אינה יכולה להיות עילה לביטול צו המעצר המינהלי, בחינת עירוב מין בשאינו מינו (ראו, למשל, בג"ץ 3267/12 חלאחלה נ' המפקד הצבאי לאיזור יהודה ושומרון (2012)). צר לנו אנושית על בחירתם של העותרים לשבות רעב, והיינו שמחים – כפי שכבר ציינו בהחלטה מ-28.11.16 – אילו התעשתו וחדלו ממנה. מכל מקום, כמובן, בגדרי המרכז הרפואי ימשיכו להיעשות כל המאמצים הן לשכנעם להפסיק את שביתתם והן לטפל בהם, וראו גם פסקה ו' בעניין עלאן הנזכר. צוי המעצר ממשיכים להיות מותלים על כל המשתמע.
ו.
הגם שאיננו נעתרים לעתירות והן נדחות, יוצאים אנו מן ההנחה כי יינתן לעותרים הטיפול הנחוץ בהתאם להתפתחויות ולצורך בגדרי הדין.
ניתן היום, א' בכסלו
התשע"ז (1.12.2016).
המשנה לנשיאה
ש
ו פ ט
ש
ו פ ט ת