בג"ץ 921/18 דן כוכבי נ. שר הפנים

השופט מ' מזוז:

1.

עניינה של העתירה בבקשת העותר להורות למשיב 1 (להלן: המשיב ) ליתן טעם מדוע לא יקים ועדת חקירה "לבדיקת יישום כללי איחוד רשויות" על האיחוד שנעשה בין עיריית "רחובות" לבין הוועד המקומי "כפר מרמורק" בשנות ה-50 של המאה הקודמת (להלן: האיחוד ). לטענת העותר, איחוד זה לקה באפליה על רקע עדתי אשר התבטאה בהפקעת קרקעות מידי התושבים התימנים שלא כדין, ובאופן כללי "אף אחד מכללי איחוד הרשויות אינו מתקיים" לגביו. במסגרת העתירה התבקש גם צו ביניים שיורה לעיריית רחובות, היא המשיבה 2, להימנע מכל פעולה תכנונית לשינוי תכנית המתאר החלה על כפר מרמורק.

לא ראיתי מקום ליתן צו ביניים, אך ביום 1.3.2018 הוריתי למשיב להגיש תגובה מקדמית לעתירה.

2.

בתגובתו טען המשיב כי דין העתירה להידחות על הסף. נמסר כי עשרות שנים לאחר האיחוד, ביום 18.10.2017 פנה העותר למשיב בטענה לאקונית נגד האיחוד האמור בין הרשויות מבלי לפרט מה הטעם העומד ביסוד פנייתו ומהם אותם "כללי איחוד" אליהם הוא הפנה. בו ביום, השיבה מנהלת תחום 'שינוי גבולות וחלוקת הכנסות' במנהל לשלטון מקומי בהודעת דוא"ל לעותר, כי מכתבו אינו מפורט דיו וכי לא ניתן להבין ממנו מהי הבעיה שאותה הוא מבקש להעלות. להודעה זו השיב העותר בכלליות כי "כללי האיחוד שחלים על יישובים אלה מופרים בכל תחום מתחומי האיחוד". בתגובה, נמסר לעותר כי ככל שמדובר בטענות הנוגעות לאספקת שירותים עירוניים, הכתובת להפניית טענות אלו היא עיריית רחובות או מבקר העירייה, וככל שיימצא צורך יוכל העותר לפנות לאחר מכן לממונה על מחוז מרכז במשרד הפנים. בנוסף, צוין כי "האיחוד בין כפר מרמורק ורחובות קיים שנים רבות ולא ברור הקושי בעניינו, שכן אמירתך מאד כללית". למענה זה נמנע העותר מלהשיב, ותחת זאת הגיש את העתירה דנן.

בנסיבות אלו, סבור המשיב כי ככל שקיימות לעותר טענות קונקרטיות הרי שהוא לא מיצה את ההליכים בעניינן. מכל מקום, כך נטען, העותר לא הצביע על עילה כלשהי שיש בה כדי להצדיק התערבות שיפוטית בהתנהלותו של המשיב.

3.

דינה של העתירה להידחות על הסף מחמת אי מיצוי הליכים. כלל יסוד הוא כי בית המשפט יימנע מהפעלת ביקורתו טרם שניתנה לרשות המנהלית הזדמנות נאותה לבחון את טענות העותר ולהפעיל את סמכותה. על כן, טרם פנייתו לבית המשפט על העותר להציג בפני הרשות המנהלית את טענותיו ולמצות הליכים מולה (בג"ץ 6178/17 בוסקיס נ' משה כחלון, שר האוצר (29.11.2017); בג"ץ 8762/16 עויסאת (שרפי) נ' משרד הפנים (1.6.2017); בג"ץ 7756/17 אור נ' היועץ המשפטי לממשלה ו- 102 אחרים (20.2.2018)). במקרה דנן, פנה העותר למשיב ב פנייה כללית וחסרה ולא פעל כפי שהוצע לו, כך שטרם נבחנו טענותיו. די בכך כדי לדחות את העתירה.

לא למותר להוסיף כי העתירה לוקה על פניה בשיהוי בלתי מוסבר של עשרות שנים, ולכאורה יש אף טעם בטענת המשיב להיעדר עילה. בנסיבות אלו אין כל עילה להתערבותו של בית משפט זה.

4.

אשר על כן, העתירה נדחית. העותר יישא בהוצאות המדינה בסך 2,000 ₪.