בג"ץ 9214/99 אהרון פתיחי נ. וועד מאה שערים

1.בפני בקשה להארכת מועד להגשת בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בירושלים בע"א 4068/98, 4091/98. פסק הדין ניתן ביום 13.7.99 בהיעדר הצדדים. עניינו בפינויו של המבקש מחנות בה החזיק כדייר מוגן. מחמת אי תשלום דמי שכירות, שימוש בחנות למטרות החורגות מן המטרות שנקבעו בהסכם השכירות ויצירת מטרד.

2.בבקשה שבפני (שהוגשה ביום 26.12.99) נטען, כי המבקש הוא נכה מוגבל בתנועה המחזיק את החנות נשוא הבקשה מזה עשרות שנים, כי המבקש מיצה כמעט את חסכונותיו במסגרת המאבקים המשפטיים אותם ניהל בבית משפט השלום ובבית המשפט המחוזי (שם היה מיוצג), כי בקשתו לקבלת סיוע משפטי נדחתה ביום 7.10.99, כי עורך הדין המגיש את הבקשה הנוכחית התנדב לסייע למבקש ללא תמורה מששמע על מצוקתו, וכי פסק הדין נשוא בקשת רשות הערעור מעורר סוגיות חשובות הנוגעות לדיני הגנת הדייר. לבקשה צורף תצהירו של המבקש - אלא שתצהיר זה אינו תומך, לפי לשונו, בבקשה להארכת מועד אלא בבקשה לעיכוב ביצוע פסק דינו של בית המשפט המחוזי וממילא, אין אפשרות למצוא בו תמיכה לאמור בבקשה.

3.המשיב מתנגד לבקשה הוא חולק על נכונות הנתונים הכלולים בבקשה לטענתו, זכה המבקש לייצוג משפטי מקצועי והולם בשתי הערכאות הקודמות. המבקש לא הביא כל טעם של ממש לאיחור הניכר בהגשת בקשתו ובקשת רשות הערעור שהגיש אינה מגלה כל עילה לדיון שלישי בעניינו.

4.דין הבקשה להידחות. המועד להגשת בקשת רשות ערעור קבוע בדין וככזה אין ניתן להאריכו אלא אם נתקיים "טעם מיוחד" לכך ( וראו: תקנה 528 לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד1984-). המבקש לא הראה הצדק סביר, לא כל שכן "טעם מיוחד" לאיחורו הניכר בפנייה - איחור של מספר חודשים. על פי העובדות שאינן שנויות במחלוקת היה המבקש מיוצג בשתי הערכאות. לא ניתן הסבר של ממש לעובדה שלא עמד על זכויותיו מיד לאחר קבלת פסק דינו של בית המשפט המחוזי ולא הקפיד על עמידה במועדים הקבועים בחוק. זכותו של בעל דין היא שלא יוסיפו ויטרידו אותו לאחר שזכה בדינו ולאחר שחלף המועד לערעור על זכייתו (וראו: בש"א 8024/98, אביב מוזס נ' מוסף המכרז של המדינה , לא פורסם; בש"א 3780/98, גיא רוזן נ' כפר הרי"ף , פ"ד נב (3) 625; בש"א 367/98, טוני זידאן נ' אורי שחר , לא פורסם). משקלה של זכות זו גובר והולך ככל שחולף הזמן מאז חלף מועד זה. דברים אלה יפים מקל וחומר, לאחר שמיצה בעל דין את זכויותיו הדיוניות בשתי ערכאות וערעורו השני טעון רשות. לפיכך, ובהיעדר הסבר ממשי לשיהויו של המבקש, אין לי אלא לדחות את הבקשה.