בג"ץ 9343/11 פלוני נ. ועדת המאוימים

1.

במוקד העתירה שהוגשה בבג"צ 9343/11 דרישת העותר, תושב אזור יהודה והשומרון (להלן: האזור ), המצוי במאסר בישראל עד ליום 8.3.2012, לחייב את המשיבים ליתן לו היתרי שהיה מתחדשים בישראל, על רקע טענתו כי נשקפת סכנה לחייו אם יוחזר לתחומי הרשות הפלסטינית. לדבריו, היה

חשוד בשיתוף פעולה עם ישראל, ואף הודה בשיתוף פעולה עם כוחות צה"ל לאחר שעונה בחקירה בידי גורמי הרשות. העותר הוחזק בכלא הפלסטיני עד לשחרורו בשנת 2002, עם כניסת כוחות צה"ל לאזור במסגרת מבצע "חומת מגן". עניינו של העותר עלה לפני ועדת המאוימים בשנת 2006. בקשתו למתן היתרי שהייה נדחתה, לאחר שנמצא כי – על אף שאין מחלוקת כי היה כלוא בשעתו ברשות הפלסטינית – אין בנקודת זמן זו מידע המעיד על איום על חייו בתחומי הרשות. בעקבות דיון קודם שנערך בבית משפט זה, קיימה ועדת המאוימים דיון נוסף – ביום 17.1.2012 – והחליטה פעם נוספת לדחות את בקשתו. זאת לאחר שנקבע כי אין אינדיקציות לסכנה לחייו של העותר באזור. הוועדה אף הוסיפה וקבעה כי בהתאם למידע שהוצג לה, מתן היתרי שהייה בישראל לעותר עלול לסכן את שלום הציבור.

1.

היום קיימנו דיון נוסף בעתירה. שמענו את טיעוניהם המפורטים של הצדדים. כמו כן קיימנו – בהסכמת הצדדים – דיון במעמד צד אחד, בחנו את החומר הסודי שהונח לפני ועדת המאוימים וקיבלנו מנציגי שירות הביטחון הכללי הסברים, שהתייחסו גם לטענות שהועלו בתצהירים נוספים מיום 5.3.2012. תצהירים אלה נחתמו בידי מי ששירת במשטרה הפלסטינית עד לשנת 2002 וכן מי שהוחזקו במאסר בכלא הפלסטיני בתקופה מקבילה לזו של העותר. התצהירים תומכים בגרסה שמסר העותר.

2.

על הפרטים הבסיסיים שעליהם עומד העותר, הן באשר לחשדות שהיו כלפיו בשיתוף פעולה, הן באשר לשהותו בכלא, אין מחלוקת. המשיבים חשפו את החומר הניתן לגילוי במעמד הצדדים. על פי הנמסר משירות הביטחון הכללי, העותר לא שימש כסייען שירות הביטחון הכללי. הוא מוכר כחשוד בשיתוף פעולה מאז 1999, אז נעצר בידי מנגנוני הביטחון הפלסטיני, אולם בהמשך שוחרר ממעצרו. לא מוכר איום עדכני לחיי העותר בשטחי הרשות הפלסטינית. כן ציינו גורמי הביטחון כי קיים בעניינו חומר בטחוני שלילי המלמד על סיכון בטחוני הנשקף ממנו. על פי הנמסר ממשטרת ישראל, התקיימו עם העותר פגישות בודדות במהלך שנת 2006. לצד זאת התקבלו על-אודות העותר מספר ידיעות המלמדות על מעורבותו בפלילים. מאז שנת 1999 הורשע העותר 11 פעמים, לרוב בשהייה בלתי חוקית, אך גם בהתחזות, גניבת רכב, התפרצות לדירה והפרעה לשוטר.

3.

שאלת הסיכון לחיי העותר כתוצאה מהרחקתו לאזור – מסורה לוועדת המאוימים,

שהיא בבחינת גורם ממליץ למפקד האזור (בג"ץ 3232/08 פלוני נ' שירות הבטחון הכללי , פסקה 4 (לא פורסם, 23.6.2008); בג"ץ 11090/07 פלוני נ' שר הביטחון , פסקה ד (לא פורסם, 6.4.2008)). ועדה זו מרכזת את המידע מגורמי הביטחון והאכיפה וגופי המודיעין מעבדת אותו ומעריכה אותו לפי מיטב שיקול דעתה המקצועי.

כפי שראינו, ועדת המאוימים בחנה את טענת העותר וקבעה כי לא נשקף סיכון לחייו. לאחר בחינת החומר וקבלת ההסברים כאמור לא מצאנו – על פי עילות הביקורת המקובלות בכגון דא, עילה להתערב בקביעת הוועדה כי לא מוכר איום עדכני לחיי העותר בשטחי הרשות הפלסטינית, כמו גם בהערכת גורמי הביטחון כי החומר המודיעיני מלמד על סיכון בטחוני הנשקף ממנו. העתירה בבג"צ 9343/11 נדחית אפוא.

4.

אשר לבג"צ 1448/12 – במסגרת עתירה זו ביקש העותר להורות על הצגת מסמכים ומידע שאינם חסויים מכוח הדין, לרבות פרוטוקול הדיון בוועדה, וכן על גילוי מסמך ה"צלב האדום" שנשלח למשיבים בעניינו. בעתירה זו הבהירה הסנגוריה הציבורית – המייצגת את העותר – את הפן העקרוני של בקשה זו, לה יש נפקות מטבע הדברים לכל הדיונים בעניינם של מי שטוענים למאוימות. המדינה הציגה בתגובתה, ובדברי בא כוחה המלומד בדיון, מתווה להחלטת ועדת מאוימים שאמור להבטיח כי החלטת הוועדה תכלול את כל הנתונים הגלויים שניתן לגלות לפונה, ואת תמצית עמדתו תוך ציון הפנייה מטעמו שמונחת לפני הוועדה, כדי שניתן יהיה לוודא כי שום מסמך מטעמו של הפונה לא נעלם מעיני הוועדה. נוכח מתווה זה של המדינה, שבאי כוחו המלומדים של העורר לא חלקו עליו, לא מצאנו כי בנקודת הזמן הנוכחית קיימת עילה להתערבותנו וראוי לאפשר

להצהרתה זו לעמוד במבחן המעשה.

נזכיר כי בכל שאמור בעותר עצמו, הוצג חומר גלוי מפורט, שעל עיקריו עמדנו לעיל, ורמת פירוט זו אכן הניחה את דעתנו.

גם בנושא מסמך הצלב האדום לא ראינו עילה להתערבותנו. בהסכמת הצדדים עיינו במסמך. המסמך אינו חסוי ואף אין בו עובדות שהעותר ובאי כוחו אינם מודעים להן, אלא כפי שהבהירה

המדינה, אין היא רואה להעביר מסמך של "הצלב האדום" לעותר, בנסיבות שבהן ארגון זה לא הסכים למסור לאחרון את המסמך. מכל מקום המדינה הודיעה כי תשוב ותבחן נושא זה באמצעות הגורם המוסדי המתאים העומד בקשר עם ארגונים בין לאומיים.

בנסיבות אלה, העתירה בבג"צ 1448/12 נמחקת ללא צו להוצאות.