בג"ץ 9354/10 פלוני נ. מדינת ישראל

השופט א' גרוניס:

1.

נגד העותר מתנהלים שני הליכים פליליים בגין ביצוע עבירות מין שונות. כתב אישום בהליך הראשון, המתנהל בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, הוגש נגד העותר ביום 1.3.2007. משפטו טרם הסתיים וכיום נמצא הוא בשלב פרשת ההגנה. עם הגשת כתב האישום נעצר העותר עד לתום ההליכים נגדו. בשלב כלשהו, שוחרר העותר למעצר בית בבית אִמו. ביום 14.9.2010 נעצר העותר שוב בחשד לביצוע עבירות נוספות, הדומות לאלו שיוחסו לו בכתב האישום הראשון. ביום 28.9.2010 הוארך מעצרו, בהסכמה, ב-45 ימים נוספים. ביום 3.11.2010 הורה בית משפט זה על הארכת מעצרו של העותר ב-90 ימים נוספים (בש"פ 7902/10, השופט י' דנציגר).

2.

נוכח העבירות הנוספות שיוחסו לעותר, הוגש ביום 24.10.2010 כתב אישום נגדו לבית משפט השלום בתל אביב-יפו. העותר פנה לבית משפט השלום בבקשה לבטל את כתב האישום בטענות שונות, בין היתר בטענה כי לא נערך לו שימוע טרם הגשת כתב האישום, חרף בקשתו. ביום 13.12.2010 התקיים בבית משפט השלום דיון הקראה של כתב האישום. נוכח שביתת פרקליטי המדינה, לא בוצעה הקראה של כתב האישום ובית המשפט קבע כי הדיון יידחה ליום 10.1.2011. עוד קבע בית המשפט כי הפרקליטות תגיב עד לאותו מועד לטענותיו של העותר בדבר ביטול כתב האישום ועריכת השימוע. ביום 13.12.2010 אף התקיים דיון בהליך המתנהל בעניינו של העותר בבית המשפט המחוזי. נציגי הפרקליטות לא התייצבו אף לדיון זה, בו היו צפויים להישמע עדים מטעם ההגנה. בא-כוחו של העותר ביקש מבית המשפט המחוזי לבטל את כתב האישום או לזכות את מרשו. כן עתר הוא להורות על שחרור העותר ממעצר. בית המשפט המחוזי דחה את הבקשה וקבע, כי העותר רשאי לפנות למותב שדן בעניין מעצרו בבקשה מתאימה. בהתאם לכך, פנה העותר לבית משפט זה בבקשה לעיון חוזר בהחלטה להאריך את מעצרו. הבקשה נדחתה ביום 16.12.2010 (על ידי השופט י' דנציגר).

3.

בעתירה שלפנינו מעלה העותר טענות שונות הנוגעות להליכים המתנהלים בעניינו. כך, בין היתר, עותר הוא לקבלת צו על תנאי אשר יורה לפרקליטות המדינה לנמק מדוע לא יבוטלו כתבי האישום נגדו, מדוע לא נערך לו שימוע בהתאם לבקשתו ומדוע לא ישוחרר ממעצר. כן מעלה הוא טענות באשר להתנהלותה של פרקליטות המדינה לגביו במהלך השביתה. דין העתירה להידחות על הסף. זאת, שכן על העותר להעלות את טענותיו השונות בפני הערכאות המוסמכות לדון בהן. כך, על העותר להעלות את טענותיו הנוגעות לביטול כתב האישום הנוסף שהוגש נגדו, כמו גם את הטענות הנוגעות לעריכת שימוע בעניינו, בפני בית משפט השלום הדן בכתב האישום הנוסף. כאמור, בית משפט השלום קבע כי טענות אלה יתבררו במסגרת הדיון שיערך ביום 10.1.2011. כך גם הם פני הדברים בנוגע לטענותיו של העותר בעניין שחרורו ממעצר. על העותר לפנות בבקשה מתאימה, כפי שעשה זה לא מכבר, בפני הערכאה הדנה במעצרו. כאמור, טענותיו של העותר בהקשר זה נבחנו ונדחו על ידי בית משפט זה לאחרונה בהחלטה מיום 16.12.2010. העותר אף מעלה במסגרת העתירה טענות הנוגעות לדרך העברתו מבית המעצר לדיונים בבית המשפט. מדובר בטענות הנוגעות לתנאי מעצרו של העותר, והוא רשאי להעלותן במסגרת של עתירה לפי סעיף 62א לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב-1971. סיכומם של דברים הוא, כי על העותר להעלות את טענותיו השונות בפני הערכאות המתאימות. אין כל מקום כי בית משפט זה, בשבתו כבית משפט גבוה לצדק, ידון בהן.

4.

העתירה נדחית אפוא על הסף בלא צורך בתגובה.