פרטי ההליך
ב
בית המשפט העליון
רע"ב
9470/00
בפני:
כבוד הרשם בעז אוקון
העותר
:
אברהם
סמסון
נגד
המשיב
ה :
מדינת ישראל
הוגש הליך
החלטה
המערער מרצה עונש מאסר אזרחי של 5 שנים. המשיבה הגישה לבית המשפט המחוזי בקשה להאריך את החזקתו בהפרדת יחיד למשך 6 חודשים. בית המשפט המחוזי נעתר לבקשה. המערער הגיש בקשה ליתן לו רשות ערעור, ובית המשפט העליון נעתר לבקשה וקבע כי הליך זה ייסוב על שאלת ההסדר הראוי בגדר בית הסוהר לאסירים אזרחיים.
סעיף 18 (ב) של חוק הסנגוריה הציבורית, התשנ"ו 1995- קובע כי בית המשפט רשאי למנות "לנאשם" סניגור אם הוא סבור שאינו יכול לנהל את המשפט, כאשר "הנאשם" אינו מיוצג. כבר הערתי כי התיבה "נאשם" אינה מוצלחת, ויש שהיא מתייחסת ל"עצור", אשר אינו בבחינת "נאשם", או ל"כלוא" ביחס לתנאי כליאתו (אף אם ההליכים המשפטיים לבירור אשמתו הסתיימו). למעשה יש לפרש ביטוי זה בהרחבה, תוך מתן הגנה למי שחירותו עלולה להישלל או נשללה בפועל, וזאת ביחס להליכים בהם נשללת החירות, או להליכים הנוגעים לתנאי הכליאה. פרשנות זו מתחייבת גם מהביטוי "זכאי", המופיע בסעיף 18 (א) של החוק, והמתייחסת גם ל"נאשם", "חשוד", או "עצור".
זוהי הדרך גם להתייחס לביטוי "הליך פלילי" ו"משפט" המופיעים באותן הוראות. הבחינה הפלילית אינה צריכה להיות מצומצמת לסוג מסוים הליכים לפי כותרת החיקוק, וגם הליכים המוגשים לפי פקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב 1972- נופלים לגדרם של ביטויים אלה.
בנסיבות אלה, זכאי גם המערער בהליך זה לייצוג נוכח דלות אמצעיו והשאלה העקרונית העולה בהליך, אשר לשם התמודדות עמה יש צורך בסיוע של סניגור.
התיק יועבר לסנגוריה הציבורית לשם מינוי סניגור. עותק מההחלטה יועבר גם לידיעת המשיבה.
ניתנה היום, ט' בניסן תשס"א, 2 באפריל 2001.
בעז
אוקון, רשם
ש ו פ ט