בג"ץ 9497/96 שלמה אליהו נ. שר האוצר

1.בעתירה שלפנינו עותרים מר שלמה אליהו ואליהו חברה לביטוח בע"מ (להלן - העותרים) להורות על ביטול חוק ביטוח רכב מנועי (הוראת שעה), התשנ"ז- 1996 (להלן - החוק) וכן להורות למשיב מס' 1 הוא שר האוצר, לבטל את הרשאתה של המשיבה מס' 4 - אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ (להלן - אבנר) לעסוק בעסקי ביטוח ולמשיב מס' 2, הוא הממונה על שוק ההון, לבטל את רשיון הביטוח שניתן לאבנר.

2.תוקפו של החוק הוא מיום 31.12.96 ועד 31.7.97, וכפי שהוסבר בתשובת המשיבים הרי חלוף התקופה ההסכמית שבה היו חברות ביטוח קשורות עם אבנר ופרישתן מן ההסדרים עמה בלא שקיימת חלופה מתאימה, עלולה להביא לנזקים קשים לשוק הביטוח ולציבור המבוטחים וזאת בשל פגיעה ביציבותו של שוק ביטוח רכב החובה ובזמינות הראויה של הביטוח לציבור המבוטחים. מטרת החוק היתה לגשר על פני תקופת הביניים בין חלוף התקופה ההסכמית האמורה לבין המועד שבו יגובשו הסדרים חלופיים כאמור. אין ספק בדבר שההרשאה המותנית שניתנה לעותרת 2 מכח החוק לפעול בתקופת תקפו כצד להסכמים בין אבנר והמבטחים יש בה כדי לפגוע בחופש העיסוק של העותרים בגדר חוק יסוד: חופש העיסוק אך פגיעה זו היא לתכלית ראוייה והעובדה שהחוק חוקק אך לתקופה מוגבלת יש בה כדי לתמוך בטענה שהפגיעה אינה עולה על הנדרש, בכפיפות לאמור להלן.

3.טוענים העותרים, ואבנר מכחישה, כי מאחר שאבנר אינה מקיימת את דרישות החוק בנוגע ליציבותה הכספית וכן אינה עומדת בתנאי ההון הנפרע המינימלי וביטוחי המשנה, כפי שהדבר נדרש בדין, שומה על המשיבים מס' 1 ו- 2 לפעול כמפורט בעתירה. לענין זה אנו סבורים כי ההנחה העומדת ביסוד החוק היא כי בתקופתו תמשיך אבנר לפעול וכי לא נתקיימו במקרה שלנו התנאים הפרטיקולריים המצדיקים בשלב הנוכחי למרות ההנחה האמורה היעתרות לעתירה המכוונת נגד המשיבים מס' 1 ו- 2 . לא זו אף זאת: גם לו היינו סבורים שיש עמנו מקום להוציא צו על תנאי נגד המשיבים, לא היו העותרים מפיקים מכך תועלת מעשית לאור המועד הקצר שנותר עד תום תקפו של החוק.

4.ברצוננו להעיר שככל שתקפו של החוק יוארך, כפי שנרמז על ידי פרקליטת המשיבים מס' 1-2 ,כן יקשה עליהם בעתיד להגן על תקפו של החוק ואנו מפנים את תשומת לבם לכך שבכל חקיקה כזו, אפילו יהיה לה צידוק לזמן מוגבל נוסף, יהיה מקום לשקול הבטחה בצורה הנאותה שבכל מקרה שהרשאתה של העותרת מס' 2 תהיה מותנית בקיום ההסכמים עם אבנר, היא לא תינזק עקב כך.

בעתירה שלפנינו נתבע גם סעד חלופי בנוגע לתוקפן של פוליסות אשר הונפקו על ידי העותרים במהלך שנת 1996, טרם כניסת החוק לתקפו. נחה דעתנו שאין מקום גם לסעד החלופי.

מהטעמים האמורים אנו דוחים את העתירה.

אין צו להוצאות.