פרטי ההליך
בית המשפט העליון בשבתו כבית משפט גבוה
לצדק
בג"צ 96 / 9497
בפני: כבוד
הרשמת מ' אגמון
העותרים: 1.
שלמה אליהו
2.
אליהו חברה לביטוח בע"מ
נגד
המשיבים: 1.
שר האוצר
2.
הממונה על שוק ההון, הביטוח והחסכון
באוצר
3.
כנסת ישראל
4.
אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ
בקשה
להקדמת מועד לדיון
בשם
העותרים: עו"ד ד' ליבאי וא' מעוז
בשם
המשיבים 1-3: עו"ד ד' בריסקמן
בשם
המשיבה 4: עו"ד א' גולדנברג
ה ח ל ט ה
הבקשה בפני היא להקדמת המועד לדיון בעתירה שנקבע - בעקבות בקשה לקביעת מועד דיון - ליום 9.6.97.
עניינה של העתירה הוא חוקיותו של חוק ביטוח רכב מנועי (הוראת שעה), התשנ"ז- 1996. תקפו של חוק זה הוא מיום 31.12.96 עד ליום 31.7.97. העתירה הוגשה מיד עם הכנס החוק לתוקף ביום 31.12.96. בעתירה בקשו העותרים צו על תנאי לפיו ימנעו המשיבים מלפעול על-פי הוראות החוק וכן צו ביניים שימנע מהמשיב מס' 2, הממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון באוצר, לפעול על פי הוראות החוק. כב' השופטת ט' שטרסברג-כהן קבעה בהחלטתה (מיום 1.1.97) כי הבקשה לצו על תנאי תדון בפני הרכב של שלושה שופטים. כן קבעה השופטת (בהחלטתה מיום 3.2.97 ) כי אין מקום להענות לבקשה לצו ביניים.
ביום 1.4.97 הגישו העותרים בקשה דחופה להחשת מועד הדיון בעתירה. הטעם המרכזי לבקשה היה שתוקפו של החוק נשוא העתירה עומד לפקוע. בעקבות בקשתם נקבעה העתירה לדיון ליום 9.6.97. ביום 9.4.97 הגישו העותרים בקשה להקדמת תאריך הדיון בעתירה. בבקשתם טוענים העותרים כי כיון שהדיון נקבע למועד החל שבעה שבועות בלבד לפני שיפוג תוקפו של החוק נשוא העתירה, הדבר שולל את הטעם מהדיון בעתירה. לטענתם, אין טעם להתערבות בית המשפט בזמן כה קצר קודם לפקיעת תקפו של החוק.
המשיבים 1 - 3 השיבו בתגובה כי אין להקדים את מועד הדיון בעתירה. לדבריהם, גם אם תוקדם שמיעת העתירה במספר שבועות הדבר לא ישנה את מהלך הדיון. מוסיפים המשיבים בתגובתם כי הכנסת תדון , לאחר הפגרה, בנושא ביטוח הרכב המנועי (נשוא החוק). לדעתם ראוי להציג בפני בית המשפט שידון בעתירה את ההסדרים המתגבשים על מנת שהתמונה לפניו, בנושא העתירה, תהיה שלמה.
המשיבה מס' 4 - חברת אבנר - איגוד לביטוח נפגעי רכב בע"מ - השיבה אף היא כי אין לשנות את המועד שנקבע לדיון בעתירה. בתגובתה מציינת המשיבה כי מקום שכב' השופטת שטרסברג-כהן לא מצאה לנכון ליתן לעותרים צו על תנאי או צו ביניים אין מקום להחיש את הדיון בעתירה.
בקשה זו מעוררת מספר שיקולים מתנגשים הקשורים בקביעת מועד לדיון בעתירות התלויות ועומדות בבית משפט זה. רצוי היה, כמובן, כי כל העתירות יקבעו לדיון בסמוך למועד הגשתן, שאז לא היתה מתעוררת בעיה כגון זו שבפני. אולם, כיון שיומנו של בית משפט זה עמוס וקימות עתירות תלויות ועומדות, הכלל הרגיל הוא שהעתירות נקבעות לדיון על-פי מועד הגשתן. חריג לכלל זה הוא מקום שבעתירה ניתן צו ביניים וכן כאשר השופט שדן בבקשה לצו על תנאי או לצו ביניים, הורה לקבוע את העתירה לדיון בתאריך נקוב או בהקדם. כב' השופטת שטרסברג-כהן לא השתכנעה כי יש דחיפות בבירור העתירה ולא הורתה לקבוע את העתירה לדיון במועד מוקדם.
חריג נוסף קיים מטבע הדברים מקום שהעתירה עלולה להתיתר אם לא תשמע עד למועד מסוים. כך הוא המקרה בעתירה זו. תוקפו של החוק שאת חוקיותו תוקפים העותרים עומד לפקוע בסוף חודש יולי . מובן שיש לקבוע את העתירה לדיון קודם למועד זה. מועד מוקדם למועד פקיעת החוק אכן נקבע בעקבות בקשת העותרים, אלא, שלטענת העותרים תאריך זה אינו מוקדם דיו.
לדעתי, אין מקום לעשות שימוש ביומן המשפטים כדי להגיע לתוצאות שניתן היה להגיע אליהן לו הבקשות בפני השופט התורן לצו בינים היו נענות. כב' השופטת שטרסברג-כהן לא השתכנעה מדחיפות העתירה וסרבה ליתן צו ביניים וצו על-תנאי. כב' השופטת שטרסברג-כהן אף לא קבעה כי על העתירה להקבע לדיון בדחיפות. בנסיבות אלה, לא יהיה נכון להקדים את מועד הדיון מעבר למועד שנקבע. הקדמת מועד הדיון כאמור היתה מביאה לכך שהעתירה היתה נשמעת בדחיפות, דבר שלא נדרש על-פי החלטת השופטת.
כאשר יומן המשפטים עמוס ועתירות תלויות ועומדות ומחכות לדיון במשך מספר חודשים, אין לאפשר - באמצעות בקשות להחשת מועד דיון - לעקוף את החלטות השופט התורן.
גם לגופו של עניין לא נראה לי שהקדמת הדיון במספר שבועות נוסף תשנה את מהלך הדיון או את תוצאותיו. אם בית המשפט ישתכנע כי החוק נוגד את חוקי היסוד, הוא יפסוק כך, בין אם תוקפו של החוק יפקע לאחר שבעה שבועות ובין אם יפקע לאחר שנים עשר שבועות.
מכל הסיבות לעיל הבקשה נדחית. העתירה תדון, כפי שנקבע, ביום 9.6.97.
ניתנה היום, י"ז בניסן תשנ"ז
(24.4.97).
מיכל
אגמון, שופטת
ר ש מ ת
העתק
מתאים למקור
שמריהו
כהן - מזכיר ראשי
96094970.
Q05