בג"ץ 9632/11 אליעזר שר-אבי ,יורש עלפי צוואה נ. מדינת ישראל ע'י היועהמ''ש

השופט א' רובינשטיין:

א.

משיבים 3-2 (להלן המשיבים ) הם מנהלי עיזבונו של אביו המנוח של העותר. במסגרת העתירה מעלה העותר שורה ארוכה של טענות, חלקן פליליות, כלפי המשיבים; ולפיכך הוא מבקש להורות למשיב 1 לפתוח בהליכים פליליים נגדם "ולהוציא צו [ה]מונע את המשך חלוקת העיזבון בגין ביצועים פליליים בתהליך שמתנהל למעלה [מ-]22 שנה" (סעיף 1 לעתירה). בסעיף 99 לעתירה מסכם העותר את עיקר טענותיו כלפי המשיבים: שימוש בצו קיום צוואה מזויף, סירוב לבצע החלטות שיפוטיות, סטייה מהוראות תקנות הירושה, תשנ"ח - 1998 ואי המצאת דוחות לאפוטרופוס הכללי. לעתירה צורף מכתב מיום 2.3.05 בו מאשרת פרקליטות המדינה את החלטת המשטרה לסגור את תיק החקירה; ומכתב נוסף מיום 5.6.10 בו נאמר: "במכתבך הנוסף אלינו, בו התייחסת לאירועים שהחלו, על פי הנטען, בשנת 1993 ועד שנת 2003, לא צוינו עובדות או נתונים שיש בהם כדי להוביל לשינוי החלטתנו".

ב.

ואולם, לאחר העיון אין בידינו להיעתר לעתירה. "התערבותו של בית-משפט זה בשיקול-דעת רשויות אכיפת החוק בנושאי חקירה פלילית והעמדה לדין הינה מצומצמת ביותר. בית-משפט זה יתערב בהחלטות אלה רק במקרים נדירים ביותר, בהם לוקה ההחלטה ב'עיוות מהותי' או ב'חוסר סבירות קיצוני'" (בג"צ 11861/04 רוה נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם) - השופט ג'ובראן; בג"צ 638/08 תנועת נאמני הר הבית בארץ ישראל נ' היועץ המשפטי לממשלה (לא פורסם); בג"ץ 2102/11 כריש נ' היועץ המשפטי לממשלה

(לא פורסם)). העותר לא הוכיח, כי עתירתו באה בגדרים מצומצמים אלה, וזאת משני טעמים מצטברים , ומסיבה זו אין בידינו להיעתר לה.

ג.

ראשית , לא כל התשתית העובדתית לגבי הפניות למשיב 3 נפרסה בפנינו: העותר לא השיג על החלטת המשיב 3 משנת 2005 (הפניה עצמה לא צורפה), ואף לא מובן מדוע פנה בשנית בשנת 2010 והאם פנייתו התבססה על נתונים חדשים, העשויים להסביר את השיהוי הארוך (ואולי לא למותר לציין כי מדובר בתיק עיזבון שנפתח בשנת 1993). בנסיבות לא ניתן איפוא לומר שהוצגה בפנינו תמונה המצדיקה אף לשקול התערבות בהחלטת המשיב 3.

ד.

שנית , וזהו הטעם העיקרי, לאחר העיון בפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה מיום 13.4.11 (תמ"ש 24530-06) אשר לא צורף לעתירה (אם כי נזכר בה), וכן בכתב העתירה ובנספחיה, מסתבר כי במהות מדובר בטענות שמקומן להתברר, וחלקן מן הסתם גם התברר, במסגרת ההליך האזרחי שמנהל העותר מזה שנים רבות מאוד בכל שלוש הערכאות (לסקירה ראו פסק הדין מיום 13.4.11). לדוגמה נזכיר, כי "צו קיום הצוואה המזויף" אינו מסמך אשר נטען כי המשיבים זייפו, אלא צו שנתן בית המשפט המחוזי ביום 15.3.91; וממילא טענות כלפיו צריכות להתברר בהליך השיפוטי המתאים, בלא שנביע דעה. מטבע הדברים, גם טענות שעניינן הסירוב "להוציא לפועל החלטות משפטיות" צריכות להתברר במסגרת ההליך בו ניתנו. הוא הדין לטענות שעניינן תקפות הצוואה ("לא ידוע בודאות מי כתב את הצוואה, תחת אילו תנאים..."; סעיף 6 לעתירה); ובודאי כך לגבי הסעד השני שנתבקש במסגרת העתירה ("להוציא צו [ה]מונע את המשך חלוקת העיזבון"), שהן טענות אזרחיות במהותן.

ה.

בלב העניין עומד איפוא סכסוך אזרחי שבו נקבעו ממצאים אשר אינם לרוחו של העותר (ולא נידרש כאן לסמיכות הזמנים בין דחיית בקשתו להארכת מועד להגשת ערעור (עמ"ש 18210-06-11) ביום 16.10.11 לבין מועד הגשת העתירה). העותר לא הצביע על עילה להתערב בהחלטת המשיב 3 ולפיכך אין אנו נעתרים לעתירה.