בג"ץ 9853/17 אמנון פורת נ. משרד המשפטים

השופט ג' קרא:

1.

עתירה למתן צו על תנאי בגדרה מבקש העותר כי בית משפט זה יורה על ביטול פסיקתה שניתנה במסגרת הליך פשיטת הרגל המתנהל בעניינו בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (פש"ר 4641-10-14, להלן: הליך פשיטת הרגל ) וכן על עיכוב הליך פשיטת הרגל עד למיצויים של הליכים נוספים שמנהל העותר במטרה להחזיר את חובותיו. בנוסף, מבקש העותר כי יינתן צו ביניים המורה על עיכוב הליך פשיטת הרגל עד להכרעה בעתירה.

2.

ביום 19.2.2015 ניתן לעותר, לבקשתו, צו כינוס נכסים והמשיב 2 מונה כמנהל מיוחד לנכסיו (להלן: המנהל המיוחד ) . ביום 29.3.2017 חתם בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו על פסיקתה המורה למנהל המיוחד ולכונס הנכסים לפעול למימוש זכויות העותר בשלושה נכסים. עוד נקבע שם כי על העותר לשתף פעולה עם המנהל המיוחד וכונס הנכסים, ובמידה ולא יעשה כן יורה בית המשפט על מאסרו של העותר, ועל פריצה לחצרי הנכסים.

3.

ביום 17.9.2017 הגיש העותר בקשת רשות ערעור לבית משפט זה (רע"א 7226/17) בגדרה תקף חמש החלטות שניתנו במסגרת הליך פשיטת הרגל, וביקש כי יעוכבו ההליכים וכן יעוכב מימוש הפסיקתה, על מנת לאפשר לו לטפל בענייניו ולהחזיר את חובותיו באופן עצמאי. בקשת רשות הערעור נדחתה בהחלטתו של כב' השופט נ' סולברג מיום 2.11.2017.

4.

בעתירה שלפנינו מביע העותר, שאינו מיוצג, אי אמון במנהל המיוחד ומלין באריכות על אופן פועלו. העותר מציין כי הוא מנהל מספר הליכים כנגד חלק מנושיו, אשר לשיטתו חייבים לו כספים, ולפיכך חוזר על בקשתו כי יעוכב הליך פשיטת הרגל עד להכרעה סופית בהליכים אלו.

5.

לאחר עיון בעתירה ובהליכים שהתנהלו בעניינו של העותר, הגעתי למסקנה כי דין העתירה להידחות על הסף, בהיעדר עילה להתערבות בהחלטות הערכאות המוסמכות . כידוע, בית המשפט זה בשבתו כבית משפט הגבוה לצדק איננו יושב כערכאת ערעור על החלטותיהן של הערכאות האזרחיות, אשר ניתנו על ידי ערכאה מוסמכת ( בג"צ 583/87 הלפרין נ' סגן נשיא בית המשפט המחוזי בירושלים , פ"ד מא(4) 683, 702 (1987) ; אליעד שרגא ורועי שחר המשפט המנהלי – עילות הסף 332 (2008)), ויתרה מכך, אינו משמש כערכאת ערעור על החלטות אחרות של בית משפט זה בשבתו כבית משפט לערעורים. בהקשר זה יפים דבריו של השופט י' דנציגר:

"המסקנה כי בית המשפט הגבוה לצדק אינו יושב כערכאה המבקרת את החלטותיו של בית המשפט העליון כבית משפט לערעורים מתחייבת אף מן החובה לשמור על סדרי דין תקינים ומן הרציונאל של סופיות הדיון. מתן אפשרות לצדדים לעתור לבית המשפט הגבוה לצדק על הערכאה העליונה בעניינים אזרחיים ופליליים תפתח פתח מסוכן, אשר יאפשר לצדדים, כל אימת שלא יהיו מרוצים מהחלטותיו של בית המשפט העליון לפתוח בהליך נוסף (שלא במסגרת הכללים הקבועים לעתירה במסגרת דיון נוסף), אשר יידון מן הסתם על ידי הרכב אחר של בית משפט זה, ובכך יפתח פתח לבעלי דין "לבחור" כי עניינם יידון בפני הרכב שונה, דבר שאותו אין לאפשר, והוא מנוגד לתפיסות היסוד של משפטנו" ( בג"ץ 5952/08

פלונית נ' בית המשפט העליון בירושלים (3.7.2008); וראו גם: בג"ץ 4421/08 דן חלמיש נ' מדינת ישראל (19.05.2008)).

בעתירתו, העותר מבקש למעשה את ביטולה של פסיקתה, אשר נחתמה לפני למעלה משמונה חודשים והפכה לחלוטה מזה זמן מה. מאז מתן הפסיקתה, העותר העלה את טענותיו כנגדה בפני בית המשפט המחוזי, במסגרת מספר רב של בקשות והודעות שהגיש. טענותיו נבחנו פעמים רבות על ידי בית המשפט המחוזי, אשר קיבל החלטות במתחם שיקול הדעת הנתון לו, וטענותיו הפרטניות של העותר אף נדונו בפני בית משפט זה ברע"א 7226/17. העתירה הוגשה כחודש לאחר מתן ההחלטה בבקשת רשות הערעור האמורה, והטעמים המועלים בגדרה דומים ומטרתם זהה – עיכוב הליכי פשיטת הרגל ומתן אפשרות לעותר להחזיר את חובותיו באופן עצמאי.

6.

נוכח האמור, העתירה נדחית. משלא נתבקשה תגובה, אין צו להוצאות.