רע"א 7226/17 אמנון פורת נ. כונס הנכסים הרשמי

1.

בקשת רשות ערעור על החלטות בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת נ' גרוסמן ) בפש"ר 4641-10-14 מיום 24.7.2017, מיום 26.7.2017, מיום 4.8.2017, מיום 23.8.2017, ומיום 1.9.2017, בגדרן נדחו בקשות שונות שהגיש המבקש במהלך הליך פשיטת רגל שבו הוא מצוי. בד בבד עם בקשת הרשות לערער הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע פסיקתה המורה על מימוש נכסי המבקש.

רקע

2.

ביום 19.2.2015 ניתן צו כינוס לנכסי המבקש, לבקשתו; ביום 5.9.2016 הוכרז המבקש פושט רגל, והמשיב 2 מונה לנאמן על נכסיו (להלן: הנאמן ). למן פתיחת התיק ועד עתה הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשות והודעות למכביר – רבות מהן חוזרות על עצמן, ופעמים בהתעלם מהחלטות בית המשפט המחוזי. השופטות ח' פלינר ו נ' גרוסמן , אשר דנו בתיק במהלך השנים, שבו והורו למבקש לחדול מהגשת בקשות כה רבות ושלא לעניין; אך לשווא. גם הבקשה שלפני, המוסבת כאמור כלפי חמש החלטות, מנוסחת באריכות יתרה ורצופה הבעות אי-אמון כלפי הנאמן וכלפי מותב בית המשפט המחוזי. להלן אתאר בתמצית את העובדות הצריכות להכרעה.

3.

ביום 21.4.2017, ובעקבות טענות שהעלה המבקש על אודות תפקודו של הנאמן, ניתנה החלטת בית המשפט המחוזי כדלקמן:

"החייב [המבקש – נ' ס'] מגיש עוד ועוד בקשות ותלונות כלפי המנהל המיוחד במידה העולה על המקובל. לטענתו העביר מידע למנהל המיוחד על חובות כלפיו אותם ניתן לגבות, וגבייתם תכסה את מלוא חיוביו בתיק הפש"ר... אבקש כי הצדדים יתנו דעתם על הנושא, כאשר פתרונות אפשריים לסיטואציה שנתהוותה הינם:

א.ביטול הליך הפש"ר, וכך החייב יוכל לגבות המגיע לו לדעתו, ללא סייג ולפרוע את חובותיו כטענתו.

ב.מתן אישור לחייב לשכור עו"ד מטעמו לצורך טיפול בנושא הגביה, שהוצאותיו לא יוטלו על קופת הכינוס.

תחילה יגיש החייב עמדתו לפתרונות המוצעים ע"י בית המשפט, תוך 20 יום מהמסירה, לאחר מכן ובכפוף לכך תידרש עמדת המנהל המיוחד ולאחר מכן עמדת הכנ"ר" .

4.

ביום 7.5.2017 הגיש המבקש את עמדתו, בגדרה הודיע על הסכמה לפתרונות שהציע בית המשפט המחוזי. ביום 9.5.2017 הגיש הנאמן את עמדתו-שלו בנדון והתנגד לביטול הליך פשיטת הרגל. או אז החליט בית המשפט המחוזי כי המשיב 1 (להלן: הכנ"ר ) יגיש את עמדתו תוך 20 ימים. ביני לביני, הגיש המבקש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי, ובה טענות ומענות נגד הנאמן ובא-כוחו. בעניין זה ניתנה ביום 10.5.2017 החלטה כדלהלן: "תיק הפש"ר נפתח לבקשת החייב. החייב מתלונן שוב ושוב כלפי בעלי תפקיד בתיק זה, ואף הביע רצונו בביטול ההליך. המנהל המיוחד יודיעני תוך 30 יום מהמסירה אם בנסיבות אלה, יש עניין בהשארת התיק על כנו" . ביום 11.5.2017 הגיש הנאמן תגובה כאמור, ובה שב על עמדתו מיום 9.5.2017.

5.

על בסיס זה, ניתנו ביום 14.5.2017 שתי החלטות קצרות בפתקית: האחת, על גבי עמדת הנאמן, והשניה, על גבי בקשה נוספת שהגיש המבקש לביטול הליך הפש"ר; בשתיהן גם יחד קבע בית המשפט המחוזי, על יסוד נימוקי הנאמן, כי הליך פשיטת הרגל ימשך.

6.

למרות שהמבקש הגיש את עמדתו כאמור ביום 7.5.2017, הוא הוסיף והגיש בימים 25.6.2017 ו-12.7.2017 בקשות למתן ארכה לשם הגשת תגובתו בהתאם להחלטה מיום 21.4.2017. הארכות ניתנו כמבוקש (ככל הנראה בשל הבלבול הרב בתיק, פועל יוצא מהתנהלות המבקש), וביום 25.7.2017 הגיש המבקש תגובה נוספת להצעת בית המשפט המחוזי מיום 21.4.2017. ביום 26.7.2017 ניתנה החלטה על גבי תגובה זו, כהאי לישנא:

"1. עיינתי בעמדת החייב ובהצעותיו.

2.עם זאת יש לזכור כי החייב מצוי בהליך פש"ר.

3.מנהל מיוחד מונה לנהל את ענייניו ויש להניח לו לעשות מלאכתו מבלי להטריחו שוב ושוב בהערות והצעות.

4.נמתין לדיווחו של המנהל המיוחד לאחר שיקדם מהלכיו כלפי נכסי החייב, כפי שהוריתי" .

7.

כאמור, במקביל להתרחשויות המתוארות לעיל, חתם בית המשפט המחוזי ביום 29.3.2017 על פסיקתה המורה לנאמן ולכנ"ר לפעול למימוש זכויות המבקש בשלושה נכסים (להלן: הנכסים ). עוד נקבע שם: "מקום שהחייב לא ישתף פעולה, וימנע הצגת הנכס או עריכת שומה או כל הליך אחר למימוש, אורה על מאסר החייב ועל פריצה לחצרי הנכסים" . ביום 26.6.2017 הגיש הנאמן לבית המשפט המחוזי בקשה למתן הוראות, בגדרה נטען כי המבקש ורעייתו אינם משתפים פעולה בהליכי הערכת שווי הנכסים. לפיכך ביקש הנאמן כי בית המשפט המחוזי יורה על פריצה לנכסים ועל פינויים. לחלופין, נתבקש בית המשפט להורות על מאסר המבקש או לצוות על הרחקתו מהנכסים עד להעברת הזכויות בהם לקונים. ביום 17.7.2017 הגיב הכנ"ר לבקשת הנאמן, וטען כי ככל שלא יבהיר המבקש באופן ענייני את סירובו לשתף פעולה בהערכת שווי הנכסים, אזי תינתן הסכמת הכנ"ר לפריצה אליהם על מנת להעריך את שוויים, ולהרחקת המבקש מהם לשם כך. בהחלטה שניתנה בו ביום הורה בית המשפט המחוזי למבקש להגיב לתגובת הכנ"ר בתוך 20 ימים.

8.

ביום 23.7.2017 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה לעיכוב ביצוע הפסיקתה, עד אשר תוגש תגובתו לבקשת הנאמן למתן הוראות ולהחלטה מיום 21.4.2017. ביום 24.7.2017 ניתנה החלטה כדלקמן: "עיינתי בעמדת החייב ולא ראיתי מקום להיעתר למבוקש. יש לקדם את הליך הפש"ר דכאן, על דרך ירידה לנכסי החייב, ולכך מיועד הליך השמאות. הבקשה נדחית" .

9.

ביום 1.8.2017, ולאחר שביום 30.7.2017 דחה בית המשפט המחוזי את בקשת המבקש לביטול ההחלטות מיום 24.7.2017 ומיום 26.7.2017, הגיש המבקש בקשה נוספת לבית המשפט המחוזי, ובה ביקש כי יתאפשר לו להגיש ערעור על ההחלטה מיום 30.7.2017, ועל ההחלטות שעליהן היתה מוסבת הבקשה מושא החלטה זו. ביום 4.8.2017 נדחתה בקשה זו גם כן, תוך שבית המשפט המחוזי מטעים כי לא ראה צידוק משפטי לקבלתה. ביום 21.8.2017 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה נוספת, ובה נתבקש בית המשפט המחוזי לעכב את ביצוע הפסיקתה עד להכרעה בערעור שאותו התעתד המבקש להגיש כאמור בבקשה מיום 1.8.2017. בקשה זו נדחתה בהחלטה מיום 23.8.2017, שכן "נקבע כי הליך הפש"ר ימשך והמנהל המיוחד הוא שינווט אותו. לפיכך, נשמט הבסיס לבקשה" .

10.

ביום 29.8.2017 הגיש המבקש לבית המשפט המחוזי בקשה ובה טענות על אודות תביעת החוב של בנק לאומי. המבקש טען כי על בית המשפט המחוזי להורות לנאמן לדחות את תביעת החוב הנ"ל, או להגיש בקשה לביטול פסק הדין שעליו היא מבוססת, ולחלופין לאשר למבקש להגיש בקשה לביטול פסק הדין כאמור. בהחלטה מיום 1.9.2017 נכתב כדלקמן: "עיינתי. המנהל המיוחד אמון על הטיפול בתיק ויש לאפשר לו לעשות כן בלי להציפו בבקשות חוזרות ונשנות. ראו בעניין זה סדרת החלטות אחרונות בתיק" .

עיקרי הטענות בבקשת רשות הערעור

11.

בבקשת רשות הערעור שלפנַי שב המבקש ומפנה להצעת בית המשפט המחוזי מיום 21.4.2017 וטוען כי בקשת הנאמן לפעול למימוש הנכסים, כמו גם החלטות בית המשפט המחוזי שעליהן מוסבת בקשת רשות הערעור, עומדות בסתירה להחלטה מיום 21.4.2017, ומעלות בעיות ותהיות שונות. עוד טוען המבקש כי על המנהל המיוחד לבטל את תביעת החוב של בנק לאומי, ולהמתין להכרעה בערעור שהוגש על פסק הדין שעליו מבוססת תביעת החוב של הנושה גבריאל אואקנין. המבקש מוסיף ומעלה טענות בנוגע לתביעות חוב נוספות, וגורס כי יש לעכב את הליך הפש"ר ואת מימוש הנכסים עד לתום הבירור בעניין. ככלל, סבור המבקש כי יש לאפשר לו להסדיר את חובותיו בכוחות עצמו. מנגד, טוענים המשיבים כי יש לדחות את בקשת רשות הערעור – על כל ענפיה.

דיון והכרעה

12.

עיינתי בבקשת רשות הערעור, יגעתי בסבך בקשות המבקש וטענותיו, ובאתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להידחות. ביום 14.5.2017 החליט בית המשפט המחוזי, חרף הצעתו מיום 21.4.2017, כי הליך פשיטת הרגל ימשך. בחלוף המועד להגשת בקשת רשות ערעור על החלטה זו – הפכה היא ל חלוטה . כמו כן, מתגובת הנאמן עולה כי שש תביעות מבין תביעות החוב נגד המבקש אושרו זה מכבר – מרביתן בשנים 2016-2015, והאחרונה שבהן אושרה ביום 8.2.2017. תביעות החוב שאושרו חלוטות אפוא אף הן . גם הפסיקתה המורה על מימוש נכסי המבקש חלוטה מזה זמן מה. אם כן, אין בבקשותיו החוזרות והנשנות של המבקש לבית המשפט המחוזי כי אם נסיונות 'להחיות' את הקביעות החלוטות דלעיל – על דבר המשך הליך פשיטת הרגל, תביעות החוב ומימוש הנכסים. לא מצאתי אפוא הצדקה להתערב בהחלטות נשוא בקשת רשות הערעור דנן. כמו כן, סבורני כי אין מקום לעכב את הליך מימוש הנכסים עד להכרעה בתביעת החוב אשר המבקש טוען כי ערעור בנוגע אליה עודנו תלוי ועומד. די בהן בתביעות החוב אשר אושרו – סכומי כסף נכבדים – כדי להתחיל בהערכת שווי נכסי המבקש ובמימושם. ככל שיתברר בהמשך כי אחת מתביעות החוב דורשת עדכון או שינוי – כי אז לבטח יתן על כך בית המשפט המחוזי את דעתו, ויחליט בהתאם. לעת עתה, נדרש המבקש לחדול מ'הצפת' תיק בית המשפט המחוזי בבקשות ובהודעות חוזרות ונשנות ומיותרות; דומה כי הבלבול שמסב המבקש להליך – אינו פועל לטובתו.

13.

סוף דבר, בקשת הרשות לערער נדחית. ממילא נדחית גם הבקשה לעיכוב ביצוע הפסיקתה. המבקש ישא בהוצאות המשיבים בסך כולל של 6,000 ₪ (3,000 ₪ לכל אחד).