בע"מ 1006/16 בע"מ 1006/16

1.בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 25.1.2016 (רמ"ש 47415-01-16, השופטת ו' פלאוט ). בית המשפט המחוזי דחה בקשת רשות ערעור שהגישו המבקשים על החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 24.1.2016 (ת"ע 16044-01-13, השופטת ו' בן שחר ).

רקע והליכים קודמים

2.המבקשים והמשיבים הם יורשיה של המנוחה שרה מיסאמי ז"ל (להלן: המנוחה ), אשר ערכה טרם פטירתה שתי צוואות – האחת בשנת 1995 והשנייה בשנת 2010. מקורה של הבקשה דנן במחלוקת בין הצדדים שנסבה על השאלה איזו מבין הצוואות היא הצוואה התקפה שיש לקיים. להשלמת התמונה יוער כי בין הצדדים ניטש סכסוך משפטי רחב היקף במסגרת הליכים שונים, והמחלוקת בסוגיית הצוואה היא אך חלק אחד ממנו. להלן אעמוד בקצרה על ההליכים שהתנהלו בין הצדדים הנדרשים לצורך להכרעה בבקשה שבפני.

3.במסגרת הדיונים שהתקיימו בבית המשפט לענייני משפחה, מונה הפסיכיאטר פרופ' מרק וייזר כמומחה מטעמו של בית המשפט (להלן: המומחה ). המומחה הגיש חוות דעת לפיה יש לקיים את צוואת המנוחה משנת 1995, נוכח מסקנתו כי בשנת 2010 המנוחה לא הייתה כשירה מבחינה קוגניטיבית לחתום על צוואה. מיד לאחר שהוגשה חוות דעתו של המומחה, המבקשים הגישו בקשה לפסילתה, בטענה כי המשיבים הגישו למומחה חוות דעת פרטית מטעמם אשר פגעה באובייקטיביות שלו. ביום 2.4.2014 דחה בית המשפט לענייני משפחה את בקשת הפסילה, בקבעו כי למומחה הוגשו מספר חוות דעת מן השנים האחרונות שלא הוכנו לצרכי הליך משפטי, וכן כי חוות הדעת שבמחלוקת אינה רלוונטית ואינה מוסיפה על הממצאים שעליהם הסתמך המומחה. בהמשך לכך, בית המשפט לענייני משפחה קיבל את עמדת המומחה ובהסתמך עליה נתן צו לקיום צוואתה של המנוחה מיום 1995.

4.המבקש 1 הגיש ערעור על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (עמ"ש 36529-04-14), ובו טען כי בית המשפט לענייני משפחה לא קיים הליך הוכחות ועל כן לא ניתנה לו האפשרות להביא עדים לתמיכה בטענותיו לפסילת חוות הדעת. ביום 18.12.2014 בית המשפט המחוזי נתן תוקף של פסק דין להסכמת הצדדים לפיה התיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה לשמיעת הוכחות ולמתן פסק דין מנומק.

5.לאחר החזרת הדיון לבית המשפט לענייני משפחה, הוגשו מטעמם של המבקשים מספר בקשות נוספות בעניינים שונים – הן אליו והן לבית המשפט המחוזי, ובכלל זה בקשת רשות ערעור נוספת שהוגשה לבית המשפט המחוזי בעניין פסילת המומחה (רמ"ש 26554-04-15). ביום 4.5.2015 בית המשפט המחוזי חזר וקבע, על יסוד הסכמת הצדדים, כי בקשת רשות הערעור תתקבל במובן זה שהתיק יוחזר לבית המשפט לענייני משפחה על מנת שזה ידון וייתן החלטה מנומקת בשאלת פסלותו של המומחה לגופה, לאחר שמיעת טענות הצדדים.

6.לאחר שהמבקשים הגישו לבית המשפט לענייני משפחה בקשה נוספת ליתן החלטה מנומקת בקשר לפסילת המומחה, נתן בית המשפט לענייני משפחה את ההחלטה שהולידה את ההליך הנוכחי. בית המשפט לענייני משפחה קבע כי אין לפסול את המומחה, וכי זה ייחקר במסגרת שמיעת העדויות. בית המשפט לענייני משפחה ציין כי אין עילה לפסול את חוות הדעת של המומחה, מאחר שאין כל פגם בשימוש שהוא עשה בחוות הדעת מטעם המשיבים. עוד קבע בית המשפט לענייני משפחה כי ממילא יוזמן המומחה לחקירה ועל כן ניתן יהיה לשאול אותו כל שאלה שיחפצו הצדדים לשאול.

7.על החלטה זו המבקשים הגישו את בקשת רשות הערעור שבה קיבל בית המשפט המחוזי את ההחלטה מושא הבקשה דנן. בבקשת רשות ערעור זו חזרו המבקשים על טענותיהם בבקשות הקודמות. בית המשפט המחוזי דחה את בקשת רשות הערעור, לאחר שקבע כי החלטתו של בית המשפט לענייני משפחה הייתה מנומקת וכי לא נפל בה פגם, בשים לב לסמכותה הרחבה של הערכאה הדיונית להכריע בסוגיות של מינוי מומחים ופסילתם. בית המשפט המחוזי ציין עוד כי טרם מוצו ההליכים ביחס למומחה, וכי ניתנה למבקשים הרשות לחקור אותו. לבסוף, העיר בית המשפט המחוזי כי ההחלטה מושא הערעור היא החלטה אחרת של הערכאה הדיונית, אשר ניתן יהיה לערער עליה בזכות במסגרת הערעור על פסק הדין, ככל שימצא מי מהצדדים לנכון להגישו.

בקשת רשות הערעור

8.בקשה זו נסבה על החלטתו של בית המשפט המחוזי. בפתח דבריהם טוענים המבקשים כי בקשתם מעוררת שאלה משפטית החורגת מעניינם הקונקרטי, ביחס לאמות המידה לפסילת מומחה אשר קיבל לעיונו חוות דעת פרטית. עוד טוענים המבקשים כי החלטתו של בית המשפט המחוזי גרמה להם עיוות דין וכי היא מקפחת את זכויותיהם במסגרת ההליך המשפטי.

9.לגופו של עניין, המבקשים טוענים כי המומחה קיבל לעיונו חוות דעת פרטית שהוגשה מטעם המשיבים, בניגוד לסעיף 8(ג) לחוק בית המשפט לענייני משפחה, התשנ"ה-1995 (להלן: החוק ), אשר קובע כי כאשר מונה מומחה מטעמו של בית המשפט, בעלי הדין אינם רשאים להביא עדות נוספת של מומחים מטעמם, אלא ברשות בית המשפט. לעומת זאת, כך נטען, המומחה התעלם ממסמכים ומוצגים אחרים אשר היו מובילים למסקנה כי מצבה של המנוחה בשנת 2010 היה טוב וכי היא הייתה כשירה לערוך צוואה נוספת באותה עת. בהקשר זה, המבקשים טוענים כי עדויות נוספות שהושמעו בהליך מחזקות את טענתם ביחס לכשירות המנוחה. נוכח כל האמור, לטענת המבקשים יש לפסול את חוות דעתו של המומחה או לחילופין להורות לבית המשפט המחוזי לשוב ולדון בבקשת רשות הערעור לגופה.

10.להשלמת התמונה יוער כי עובר להגשת הבקשה דנן התקיימו בבית המשפט לענייני משפחה דיוני הוכחות בתיק, ובהם העיד ונחקר בין היתר גם המומחה.

דיון והכרעה

11.לאחר שעיינתי בטענות המבקשים אני סבורה כי דין הבקשה להידחות אף מבלי להידרש לתגובת המשיבים.

12.הלכה פסוקה היא כי רשות ערעור ב"גלגול שלישי" תינתן רק במקרים חריגים שבהם הבקשה מעוררת שאלה כללית החורגת מעניינם הקונקרטי של הצדדים או כאשר קיים חשש שדחייתה תגרום לעיוות דין חמור (ראו: ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123 (1982)). כידוע, אמת המידה למתן רשות לערער בגלגול שלישי על החלטת ביניים היא מחמירה אף יותר, שכן הערעור ב"גלגול השני" היה אף הוא ברשות ולא בזכות. לכן, נדרשים טעמים טובים ומשכנעים במיוחד על מנת להצדיק מתן רשות ערעור במקרה זה (חמי בן-נון וטל חבקין הערעור האזרחי 214 (מהדורה שלישית, 2012); בע"ם 5471/13 פלוני נ' פלוני (28.8.2013) (להלן: בע"ם 5471/13)). לא התרשמתי כי הבקשה עומדת באמות מידה אלו.

13.איני סבורה כי הבקשה מעוררת שאלה משפטית בעלת חשיבות כללית. אכן, הכלל המעוגן בחוק הוא כי לאחר מינוי מומחה על ידי בית המשפט לענייני משפחה ,

לא יהא בעל דין רשאי להביא עדות נוספת של מומחה מטעמו, אלא במקרים חריגים ( בע"ם 5471/13 , בפסקה י"ב). אולם, המבקשים אינם מעוררים שאלה עקרונית הנוגעת לכלל זה אלא ליישומו בנסיבות העניין. זה אינו טעם טוב להענקת רשות ערעור.

14.זאת ועוד, ההחלטה בעניין פסילת חוות דעתו של מומחה היא החלטה בעלת אופי דיוני, אשר מצויה בלב שיקול הדעת הרחב הנתון לערכאה הדיונית. התערבותה של ערכאת הערעור במקרים אלו מוגבלת למקרים חריגים בהם ההחלטה ניתנה בניגוד לדין או גורמת לעיוות דין (ראו: רע"א 3868/13

לחאם נ' בדוי , פסקה 7 (11.8.2013); בע"ם 4177/08 פלוני נ' פלוני , פסקה 9 (28.9.2008)).

15.לבסוף, יוער כי כפי שצוין מספר פעמים בהחלטות בית המשפט לענייני משפחה ובית המשפט המחוזי, לצדדים ניתנה הרשות לפי תקנה 258יב(ה) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 לחקור את המומחה במסגרת הליך ההוכחות ולברר את השאלות אשר עשויות לעורר ספק ביחס לחוות דעתו. נוכח האמור, וכן נוכח העובדה שלצדדים שמורה זכות הערעור על ההחלטה שבענייננו במסגרת הערעור על פסק הדין בתום ההליך, איני סבורה כי למבקשים נגרם עיוות דין. על כן, איני רואה מקום להתערב בהחלטת בית המשפט המחוזי.

16.סוף דבר: הבקשה נדחית. בנסיבות העניין ומשלא התבקשה תגובה, אין צו להוצאות.