בע"מ 10740/08 פלוני נ. פלוני

א.

בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב (סגניות הנשיא קובו ורובינשטיין והשופטת צ'רניאק) מיום 3.9.08 בתיק ע"מ 1070/05, בו התקבל ערעור המשיב על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה (השופטת סיון) מיום 12.11.05 בתיק ת"ע 5610/00.

ב.

הצדדים הם קרוביו היחידים של המנוח פלוני (להלן המנוח ). בשנת 2000 ביקש המשיב לקיים צוואה בעדים שערך המנוח ביום 5.12.98, לפיה הוא - המשיב - הזוכה הבלעדי בדירת המנוח (כספי המנוח חולקו בשווה בין הצדדים; פסקה 24 לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה). המבקשות התנגדו לקיום הצוואה בטענה של השפעה בלתי הוגנת, נטילת חלק בעריכת הצוואה וטענה כי החתימה על הצוואה אינה של המנוח. בית המשפט לענייני משפחה התמקד בטענת הזיוף, קיבלה ודחה את הבקשה לקיום הצוואה. בין היתר, התייחס בית המשפט לראיות לגבי זיוף החתימה (חוות דעת של גרפולוג מומחית שמונתה בהסכמה וחוות דעת אחרת שצורפה, שלא כדין, במסגרת נימוקי ההתנגדות), וקבע שהמשיב לא הצליח להרים את הנטל - אשר

הועבר אליו - לגבי אמיתותה. נקבע, כי המשיב לא חקר את המומחית, לא הציע נימוק מספק מדוע בא כוחו הרגיל לא ערך את הצוואה, ומדוע נחתמה בשבת חרף היות המנוח שומר שבת. עוד נקבע, כי עדוֹת הקיום לא עוררו רושם מהימן.

ג.

ביום 3.9.08 קיבל בית המשפט המחוזי את ערעור המשיב. נאמר, כי אמנם ברגיל לא תתערב ערכאת הערעור בקביעות עובדתיות ובממצאי מהימנות - אך כי המקרה שלפנינו בא בגדר החריגים לכך. לעניין זה נקבע, כי בית המשפט לענייני משפחה לא ייחס משקל מספיק לצוואה בכתב ידו של המנוח שנערכה כשבוע לפני הצוואה בעדים - ובה הוראות זהות, העשויות להעיד על אמיתות הצוואה בעדים ולהסיר תמריץ ליצירת מסמך מזויף. כן הוזכר, שמהכרעת בית המשפט עולה תיאוריה של קנוניה בין המשיב לשתי עדות הקיום וכדי "להגיע למסקנה על רמה כזו של מרמה המוטחת בפני עורכת דין ועדה נוספת, צריך ראיות חזקות יותר וחד משמעיות" (עמ' 8). עוד נאמר, בין היתר , כי לתמיהות בית המשפט לגבי עדות הקיום הסברים מספקים בעדותן ובזמן שחלף מאז עריכת הצוואה; כי מסתבר שהצוואה נערכה במוצאי שבת (כפי שהעידה בפירוש אחת העדות); כי קיים הסבר מספק מדוע נערכה הצוואה על ידי עורכת הדין בסביץ-פרנקל ולבסוף, כי מומחיות בגרפולוגיה אינה מומחיות בהשוואת כתבי יד אלא בניתוח "אישיות הכותב על פי כתב היד".

ד.

בבקשה שלפנינו נטען, בין היתר , כי שגה בית המשפט כשחרג מעקרון אי ההתערבות בקביעות מהימנות ובכך שהתעלם מהעובדה, שטענת הזיוף נתמכה בחוות דעתה של מומחית ותיקה המעידה בתיקים רבים - אשר מונתה בהסכמת

הצדדים ולא נחקרה על ידי המשיב. נטען לסתירות בין העדויות שמסרו עדוֹת הקיום (ואף נטען, ומדובר בטענה חמורה שלא היה מקום להעלותה ללא ביסוס, כי לאחר שסוגיית תאריך החתימה התעוררה תואמו עדויות בהתאם), לכך ששגה בית המשפט המחוזי כשרמז למסורתיות המנוח (במובחן משמירת הלכה באופן קפדני), ולכך שלא היה מקום לתת משקל לצוואה בכתב יד שאמנם נתבקש לקיימה אך הדבר תלוי ועומד, ותמיהות הועלו לגביה. נטען להיכרות מוקדמת בין המשיב לעדות הקיום, ולכך שאפילו נניח כי הצוואה נערכה לפי הוראות המנוח - די בכך שהחתימה אינה שלו כדי לפסול את הצוואה. הוצע, שיתכן שתרחיש זה מסביר "מדוע 'התירו' לעצמם המבקש ועדי הקיום לקשור קשר לזיוף". כן הוזכרו אינדיקציות נוספות המחזקות את ממצאי המהימנות של בית המשפט לענייני משפחה, ונטען נגד הדרך בה ניתח בית המשפט המחוזי את התמריצים לזיוף הצוואה; ולבסוף, הוזכרו הטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת ונטילת החלק בעריכת הצוואה.

ה.

לאחר העיון אין בידי להיעתר לבקשה. רשות ערעור בגלגול שלישי נשקלת אך במקרים המעוררים שאלה משפטית או ציבורית חשובה (ר"ע 103/82 חניון חיפה בע"מ נ' מצת אור (הדר חיפה) בע"מ , פ"ד לו(3) 123) - אין הבקשה שבפנינו מעלה שאלות מסוג זה. בסופו של יום מדובר במחלוקת בין הערכאות השונות בדבר ניתוח חומר הראיות - ובכגון זה אין מקום לגלגול ערעורי שלישי (רע"א 6474/99 צוקרמן נ' פאלוך (לא פורסם)). אכן בנידון דידן ניתנה חוות דעת מומחית - שבקשת המשיב לפסלה נדחתה - אך גם ספק אם מינוי "המכון הישראלי לפוליגרף" להכרעה בטענת הזיוף היתה דרך המלך מלכתחילה. בכל מקרה, שיקול הדעת מסור לבית המשפט. בסופו של יום מדובר בניתוח סיטואציה רבת משתנים - ספקות בדבר החתימה, עדויות עדות הקיום, מערכת התמריצים לזיוף, סבירותה של קנוניה ועוד. בית המשפט לענייני משפחה סבר שהכף נוטה לכיוון אחד, בית המשפט המחוזי סבר שהיא נוטה לכיוון אחר - בכגון אלה אין מקום לגלגול ערעורי שלישי. ושוב, לא למותר להזכיר, כי גרסת המבקשות - הטוענות לקנוניה חמורה בין המשיב ועדות הקיום - היא מסוג הטענות המחייבות מידה זהירה ומחמירה של ראיות (ע"א 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות נ' רוזנברג , פ"ד מז(2) 605; ע"א 5663/90 הספקה חברה מרכזית לחקלאים בע"מ נ' גרוס , פ"ד מח(3) 866). אוסיף, כי לעניין עריכת הצוואה בשבת או במוצאי שבת, המדובר במוצאי שבת של חורף (5.12.98), ועל כן שעת יציאת השבת היא מוקדמת ואולי מסביר הדבר את חילוקי הדעות.

ו.

לא אוכל להיעתר לבקשה. אשר לטענות בדבר השפעה בלתי הוגנת או נטילת חלק בעריכת הצוואה - בית המשפט המחוזי התוה את הדרך לבירורן.