בע"מ 1267/20 פלוני נ. פלוני

1.

בפני בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד מיום 10.2.2020 (עמ"ש 60698-09-14, השופטת הבכירה מ' נד"ב ,

והשופטות ב' טולקובסקי ו-ח' קיציס ). בית המשפט המחוזי דחה בקשה שהגיש המבקש ביום 9.2.2020 לקיים דיון בערעור שהגיש בעבר על פסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה בראשון לציון מיום 12.8.2014 (תמ"ש 21616-08-12, השופטת ו' בן שחר ) הגם שכבר ניתן בו פסק דין מוסכם ביום 7.11.2016.

2.

הצדדים הם בני זוג לשעבר, אשר נישאו בשנת 1994 ולהם שתי בנות בגירות. לאחר שהצדדים חתמו על הסכם גירושין (להלן: ההסכם ) שהסדיר בין השאר את נושאי המזונות והמשמורת המשותפת על הבנות, שהיו באותה עת קטינות, ביום 8.8.2010 ניתן לו תוקף של פסק דין.

3.

מקורה של הבקשה בהליכים שנקט המבקש אשר מייצג את עצמו כעת וכך נהג לפרקים גם בערכאות קודמות. באופן יותר ספציפי, המבקש הגיש לבית המשפט לענייני משפחה שתי תביעות להפחתת דמי המזונות אשר נקבעו בהסכם הגירושין, בטענה לשינוי נסיבות. התביעות נדונו במאוחד, ולהשלמת התמונה יצוין, מבלי לפרט, כי יחד עמן נדונה גם תביעה למשמורת שהוגשה על ידי המבקש, שלבסוף נדחתה.

בתמצית יצוין, כי לאחר גלגולים שונים בית המשפט לענייני משפחה קיבל את טענותיו של המבקש באופן חלקי.

4.

בהמשך לכך, המבקש הגיש ערעור לבית המשפט המחוזי, ובו טען בעיקרו של דבר כי היה מקום לקבל את כלל טענותיו ביחס להפחתת המזונות. בתום הדיון שנערך ביום 7.11.2016 הציע בית המשפט המחוזי לצדדים כי תיק ההוצאה לפועל שבו נגבו בעבר המזונות ייפתח מחדש לצורך הגשת בקשה בטענת "פרעתי" על-ידי המבקש, כך שכל צד יציג את תחשיביו בהתאם לפסק דינו של בית המשפט לענייני משפחה, ובכך למעשה יסתיים ההליך. הצדדים קיבלו את הצעתו של בית המשפט המחוזי ולהסכמתם ניתן תוקף של פסק דין.

5.

ביום 21.5.2018 התקיים דיון במעמד הצדדים בלשכת ההוצאה לפועל (תיק מספר 01-00456-14-7, הרשמת י' טימנס ). בהחלטתה מאותו יום ציינה הרשמת כי היא הבהירה לצדדים שאין זה מסמכותה לדון באותם רכיבים בבקשה שהגיש המבקש שאינם נתמכים בפסקי הדין שהוגשו לביצוע בתיק. בכל הנוגע לכך, כך צוין, "פתוחה הדרך לפנייה מתאימה לערכאה המוסמכת".

6.

ביום 9.2.2020 המבקש הגיש בקשה לבית המשפט המחוזי לקיום דיון בערעור שהגיש במקור, ולחלופין למתן הוראה ללשכת ההוצאה לפועל לדון בהחזרים הכספיים המגיעים לו, לטענתו, מהמשיבה. המבקש טען כי נפגע מכך שוויתר על ניהולו של הליך הערעור.

7.

בהחלטתו מיום 10.2.2020 קבע בית המשפט המחוזי כי פסק הדין שניתן בערעור הוא חלוט, וכי המערער יכול להגיש ערעור על החלטתה של רשמת ההוצאה לפועל בהתאם להוראות הדין.

8.

בקשת רשות הערעור שבפני נסבה על החלטתו זו של בית המשפט המחוזי. בעיקרו של דבר, המבקש טוען כי הוא לא קיבל את יומו בבית המשפט. לשיטתו, הערעור בזכות שהגיש לא נדון כלל, ולצד זאת דרכו להתדיין באופן מלא בסוגיות הכספיות המצויות במחלוקת בלשכת ההוצאה לפועל – אשר הוצעה על-ידי בית המשפט המחוזי כחלופה לערעור – נחסמה. המבקש טוען כי הימנעותו של בית המשפט המחוזי מלהורות על ביצוע הבירור בלשכת ההוצאה לפועל גורמת לו עיוות דין. בתשובתה מיום 15.6.2020, שהוגשה בהתאם להחלטתי מיום 2.6.2020, טוענת המשיבה כי דין הבקשה להידחות. לשיטתה של המשיבה, אין מקום בשלב הנוכחי לקיים מחדש את הדיון בערעור, ולמעשה המבקש מנסה לבצע "מקצה שיפורים" לאחר שהסכים להצעתו של בית המשפט המחוזי. המשיבה מציינת עוד כי במסגרת הדיון שהתקיים בלשכת ההוצאה לפועל המבקש העלה טענות שחרגו מהסכמות הצדדים ונדחו מטעם זה. כן נטען כי המבקש פנה לבית המשפט המחוזי זמן ממושך לאחר שניתנה החלטת הרשמת בלשכת ההוצאה לפועל. ביום 15.6.2020 המבקש הגיש בקשה להוסיף הבהרה, ובה הוא חזר וטען שלא קיבל את יומו בבית המשפט.

9.

לאחר שעיינתי בבקשה ובתשובה לה, הגעתי לכלל מסקנה כי דינה להידחות. במהותן, הבקשה שהוגשה לבית המשפט המחוזי, ובהמשך לכך הבקשה שהוגשה לבית משפט זה, מכוונות לפתיחתו של פסק דין חלוט. בקשה זו אינה עולה בקנה אחד עם עקרונות היסוד הדיוניים של שיטתנו (ראו: ע"א 10564/05 גת נ' מתיתיהו , פסקה 8 (19.9.2007)). אינני מתעלמת מתחושת העוול המקננת אצל המבקש, ולא מן הנמנע כי ההסכמה הובילה לכך שחלק מן הטענות לא נדונו לגופן. ייתכן שמבחינתו הסובייקטיבית לא הבין את מלוא המשמעות של הסכמתו שניתנה כאמור בעת שלא היה מיוצג. אולם, בעת הזו, קיומו של פסק דין סופי בערעור הוא נתון מכריע שלא ניתן להתגבר עליו.

10.

בנסיבות אלה, נותר אך לקוות כי הצדדים ישכילו לשתף פעולה לטובתם ולטובת בנותיהם.

11.

סוף דבר: הבקשה נדחית. במכלול הנסיבות, אין צו להוצאות.