בע"מ 1328-23 בע"מ 1328-23

1.בקשת רשות לערער על פסק הדין של בית המשפט המחוזי בחיפה, מיום 16.1.2023, בעמ"ש 5208-10-22 (השופטים ס' ג'יוסי, ע' אטיאס ו-נ' סילמן), שבגדרו נדחה ערעור על פסק דין של בית המשפט לענייני משפחה בחיפה, מיום 24.8.2022, בתלה"מ 2552-03-21 (השופטת ש' ברגר).

2.המבקש והמשיבה 1, בני זוג לשעבר, נִשאו בשנת 2004, ולהם שני ילדים משותפים. המבקש אזרח ותושב אוסטרליה; המשיבה אזרחית ותושבת ישראל. ביום 26.7.2015, הגישה המשיבה לבית המשפט לענייני משפחה בחיפה תביעה למזונות קטינים (תמ"ש 51156-07-15; להלן: ההליך הראשון). המבקש לא התגונן ולא התייצב להליך, וביום 17.4.2016, ניתן נגדו פסק דין בהעדר הגנה, שבגדרו חויב במזונות כל אחד מילדיו בסך של 3,000 ₪ וכן במחצית ההוצאות הרפואיות ובמחצית הוצאות החינוך של הילדים. ביום 24.2.2020, הגישה המשיבה בקשה לאישור החלטה לצורך אכיפתה במדינה זרה; בו-ביום, קיבל בית המשפט את הבקשה, תוך שקבע כי פסק הדין חלוט ואינו ניתן עוד לערעור. על כן, במהלך חודש אוקטובר 2020, יצרה עם המבקש קשר הסוכנות למזונות ילדים באוסטרליה, והחלו הליכים לאכיפת פסק הדין. מחמת אלה, נכנס המבקש לפעולה: תחילה, הגיש בקשה ליישוב סכסוך (י"ס 38383-12-20); אחר זאת, ביום 18.2.2021, הגיש בהליך הראשון בקשה "להארכת מועד וביטול פסק דין שניתן מחמת מחדלים ומצגי שווא בהעדר הגנה". ביום 24.2.2021, ניתנה החלטה המבהירה כי לא ניתן להגיש בקשות בהליך זה, שהסתיים כבר בשנת 2016, כך שאם בפי המבקש טענות – עליו לפתוח בהליך חדש.

3.המבקש פעל בהתאם, וביום 1.3.2021 הגיש בקשת ביטול זהה במסגרת הליך עצמאי, שבגדרה טען כי יש לבטל את פסק הדין שניתן בהליך הראשון מחמת הצדק, שכן נפלו פגמים בהמצאה שבוצעה לו (תלה"מ 2552-03-21). המשיבה טענה, מנגד, כי יש לדחות את הבקשה תביעה נוכח האיחור הניכר שנפל בהגשתה, בהתחשב בכך שהמבקש ידע גם ידע על תוכן כתב התביעה, ומאחר שלא עומדת למבקש כל הגנה לגופה של תביעת המזונות. הבקשה – התקבלה בחלקה. נקבע, תחילה, כי "אין חולק כי לא הוכחה המצאה כדין [...] לפיכך, משלא שוכנעתי כי בוצעה המצאה כדין, אזי פסק הדין דינו להתבטל מחמת הצדק"; אך לצד זאת, נקבע גם כי "על מנת להימנע מפגיעה בקטינים ובטובתם, תוך הותרתם ללא דמי מזונות למחייתם, אני קובעת כי מזונות הקטינים שנקבעו בפסק הדין יהפכו למזונות זמניים, וזאת בכפוף להגשת תביעה למזונות קטינים תוך 90 יום".

4.שני הצדדים ערערו על פסק הדין לבית המשפט המחוזי, ושבו על טענותיהם. ביום 16.1.2023, דחה בית המשפט המחוזי את שני הערעורים, וקבע כי נכון היה לבטל את פסק הדין וליתן למבקש את יומו בבית המשפט, טרם הכרעה במזונות הילדים; זאת, הגם שהמבקש "אישר קבלת מסמכים, אישר כי היו מתורגמים (אם כי הלין ביחס לאיכות התרגום), וגם פגמים באיות שמו, או ביחס להרצאת הפרטים, אינם מעקרים מתוכן אפשרות ממשית ומוחשית של ידיעה בדבר קיום ההליך. על אחת כמה וכמה אמורים הדברים מקום בו היה על המשיב להניח כי ילדיו צריכים להתכלכל, לעטות כסות, ולהתקיים, וחזקה כי הביא בחשבון כי אותם 'מסמכים עלומים' שקיבל מכוונים לשם כך". בנוסף, אישרר בית המשפט המחוזי גם את הקביעה שלפיה לצד ביטול פסק הדין, "חיובי המזונות ממועד פסק הדין המקורי יעמדו כחיובים זמניים", והבהיר כי "הצדדים יוכלו לפנות לבית המשפט קמא במסגרת ההליך החדש שהוגש, בכל הנוגע לשינוי הסכומים – בין הסכום השוטף, הצמדתו, גביית העבר וכל דבר הדרוש טרם הכרעה".

המבקש לא השלים עם ההכרעה, ומכאן הבקשה שלפנַי.

5.בבקשתו, טוען המבקש כי נוצר מצב אבסורדי; חרף זכייתו בשתי ערכאות, פסק הדין המבוטל מוסיף לחוּל, הלכה למעשה. לדידו, "אין לבטל פסק דין, ולהשאיר את תוכנו/מהותו בתוקף. זו אחיזת עיניים. כך 'יוצא החוטא נשכר' והקורבן נפסד". נוסף על כך, שב המבקש על טענותיו, שנשמעו גם בערכאות הקודמות, כי יש לבטל כליל את החיוב במזונות, בשל עיוות דין שנגרם מחמת מעשי הונאה ומצגי שווא מצד המשיבה. בקשתו היא אפוא לבטל את חיובו במזונות הזמניים – הן המזונות שנגבו, הן המזונות שטרם נגבו, וכן לחייב את המשיבה בהוצאות. המשיבה בתגובתה טוענת, בין היתר, כי הבקשה "לא מעוררת שאלה משפטית או ציבורית חשובה וטענותיו של המבקש נטועות היטב בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה דנן ובממצאים העובדתיים שנקבעו".

6.לאחר שעיינתי בבקשה ובתגובה לה, על נספחיהן, ולאחר ששקלתי את טענות הצדדים, מזה ומזה, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה – להידחות. כידוע, בענייני משפחה – כבהליכים אזרחיים אחרים – רשות ערעור ב'גלגול שלישי' ניתנת רק כשמתעוררת שאלה משפטית עקרונית החורגת מעניינם של הצדדים, או כאשר הדבר נדרש על מנת למנוע עיוות דין (ראו: תקנה 148א לתקנות סדר הדין האזרחי, התשע"ט-2018 (להלן: התקנות), החלה גם על בקשות רשות ערעור בענייני משפחה, מכוח תקנה 44 לתקנות בית משפט לענייני משפחה (סדרי דין), התשפ"א-2020 (להלן: תקנות המשפחה); בע"מ 2709/23 פלוני נ' פלונית, פסקאות 5-4 (18.4.2023)). בהחילי אמות מידה אלה על הבקשה הנוכחית, מצאתי כי אינה ממלאת אחריהן. אכן, כעמדת המשיבה, הבקשה כרוכה בנסיבות הקונקרטיות של ההליך דנן, על פרטי-פרטיה של ההמצאה שבוצעה במסגרתו, והיא אינה מעוררת שאלה משפטית של ממש.

7.כמו כן, בניגוד לטענות המבקש, איני סבור כי עסקינן ב"אחיזת עיניים", שבגדרה פסק הדין כביכול בוטל, אולם הלכה למעשה נותר על כנו, מה שגורם לו לעיוות דין; אדרבה – פסק הדין המבטל הולך כברת דרך נכבדה לטובת המבקש. ההחלטה על ביטול פסק הדין המקורי – 5 שנים לאחר שהפך חלוט, וחרף הודאת המבקש כי קיבל את המסמכים שהוגשו במסגרתו ובכל זאת שקט על שמריו – אינה טריוויאלית כלל ועיקר, ומבטאת משקל רב שניתן לזכויותיו ולטענותיו של המבקש. יתר על כן, כפי שהבהיר בפירוש בית המשפט המחוזי, הפיכת המזונות מקבועים לזמניים מאפשרת למבקש לטעון בהליך החדש ביחס למכלול הסוגיות שעל הפרק, אף להוביל לשינוי גובה המזונות, ככל שתתקבלנה טענותיו, לרבות בהתייחס לגביית העבר – דבר שכמובן לא היה מתאפשר לו, אלמלא בוטל פסק הדין המקורי. בהינתן זאת, ואפילו הייתי מקבל את טענות המבקש לעניין קשיים בסיווג אותם סעדים – מבלי שאחווה דעתי אם זהו אכן המצב – התוצאה היא שכל זמן שההתחשבנות פתוחה, לא נגרם למבקש נזק ניכר, ודאי לא כזה העולה כדי עיוות דין. על כל פנים, אשוב ואזכיר אף אני, כי לצדדים פתוחה הדרך להעלות טענותיהם במסגרת ההליך שמתנהל בימים אלה, בבית משפט לענייני משפחה בחיפה; בגדרי הליך זה, יכול המבקש לטעון, בין היתר, גם לעניין הסעדים הזמניים, אם הוא סבור שעומדות לו עילות טובות ביחס לכך.

בקשת רשות הערעור נדחית אפוא בזאת. המבקש ישא בהוצאות המשיבה, בסך של 7,000 ₪.